מחשבות על יוגה וכסף

הקטע הבא נכתב בימים בהם הייתי "בעלת הבית" במרכז צ'אנדרה יוגה בתל אביב והוא נכתב על מנת להפיג מעט את ההילה הנינוחה/טבעית/ שיש למקצוע שלנו וכן גם על מנת לקטר על התפיסה הרווחת שיוגה וכסף הם כמו שמן ומים. לא חברים

מילים מילים ואת משמעותן…
זוכרים איך שכשהיינו ילדים היינו שומעים את המבוגרים מדברים בניהם ואנו הקטנים היינו מנסים נואשות להבין את פשר המילים המסובכות? כשכבר התחלנו לקלוט משהו אז הם עברו לאנגלית

בהיותי ילדה קטנה היו כמה מילים שכאלו אשר נזרקו לחלל ונותרו להן במשך שנים רבות עטופות ניחוח מסתורי ואסור. מילים כמו רווקה, גרושה, לסבית או הומו הוסיפו לחיינו כילדים עניין רב, ניחושים, תהיות וסקרנות אינסופית. שלא לדבר על קללות מעניינות ששמעתי בשכונה וחזרתי איתן הביתה
דוגמא למילה אשר זמן רב החשבתי אותה למילת גנאי היתה "לבורנטית". לאמי היתה חברה בשם שושי ותמיד שלא בנוכחותה אמא שלי קראה לה "שושי הלבורנטית" אני לתומי חשבתי שזו עוד קללה רק בשפה גבוהה ותמיד הרגשתי שלא בנוח ליד הבן של שושי אשר למד איתי בכיתה, בכל זאת הוא בן של שושי הלבורנטית. שנים עד שהבנתי (לבד) כי לבורנטית זו ההיא שעובדת במעבדה של הבית ספר. אופס

מילה נוספת אשר קיבלה דווקא הילה חיובית ונצרבה בתודעת הילדה שלי כמשהו נוצץ, אחר ונחשק היא "עצמאי". נולדתי למעמד פועלים אמיתי, עם אבא שיוצא למפעל הפלסטיק ב 6:00 בבוקר, עובד ברעש אטומי, נושם אסבסט, רוכן על שולחן העבודה וכעבור 20 שנים נזרק משם עם בעיות גב, שמיעה ומה לא (אמא שלי היתה אחות סיעודית, גם עבודה פיזית קשה ולא מוערכת).

המילה עצמאי היתה אצלנו בבית קשורה קשר הדוק עם כסף, יוקרה, מעמד גבוה וחופשות בחו"ל. לעצמאי יש תמיד מזומנים בארנק, הוא היה "חי כמו מלך" כי אין לו משכנתא (עוד מילה תמוהה) הרי שאת הבית הוא קנה במזומן. כילדה לא הבנתי לעומק מה זה אומר ה"עצמאי" הזה. רק לקראת גיל חמש עשרה הבנתי כי יש שכירים כמו הוריי ויש עצמאים. יש כאלו שעובדים במפעל ויש כאלו שהמפעל שלהם. אני זוכרת בבהירות את הפעם הראשונה והיחידה שכף רגלי דרכה בביתו של "בעל הבית" של אבא שלי. לראשונה הבנתי בכל הרבדים של הווייתי מה זה כסף. אני זוכרת היטב את הרעד והצמרמרים בגוף כשפתחתי את שער הברזל של הבית הפרטי, צעדתי על האריחים הגדולים מוקפת צמחייה עשירה ורחש של פכפוך מים (על זה אני לא חותמת אולי זו תוספת שלי רק כי זה ממש מתאים פה) עד שהגעתי לדלת עץ  ע נ ק י ת. למה הגעתי לשם אני לא ממש זוכרת, אבל את המפגש הראשון עם סממני הכסף אני זוכרת היטב

להיות בעלת הבית
עשרים שנים עברו מאז והנה אני עצמאית. "המפעל" הוא שלי. אני מגיעה ל"מפעל" שלי פעמיים בשבוע לימים מרוכזים ואינטנסיביים. המוצר שאני מייצרת הוא יוגה והלקוחות שלי הם אנשים שמחפשים להתגמש או להתחזק אבל לא רק: הרבה באים פשוט לנשום, להתרווח, לכבות את הנייד, לכבות את המינד. אני מוצאת כי מספיק ללקוחות שלי רק להגיע לחלל שיצרתי, לפרוש מזרון, להוריד את הגוף לרצפה וכבר השרירים נרפים, התודעה נרגעת והגוף נושם במקצב אחר. ב"מפעל" שלי עובדים 18 מורים שאני מוקירה ואוהבת. אני מנסה לתת להם תנאים טובים יותר מאלו שהיו לאבא שלי ובמקום אסבסט הם נושמים קטורת. במקום לרכון על שולחן העבודה הם רוכנים ב"כלב מביט מטה" ובמקום רעש מכונות יש להם מוסיקה רכה ונעימה באזניים

אז אני עצמאית כבר שניים עשר שנים ובכל זאת: החופשות שלי הן לא חופשות מפנקות בחו"ל אלא כאלו בארץ עם שילוב של עבודה. הבית במושב צנוע וקטן, אין אריחים משיש ואין פכפוך של מים. יש הרבה חובזות וטרמפולינה. אוכלים וקופצים. עיקר העיסוק במקצוע שלי הוא עם אנשים, רגשות, מצבים, בריאות, שמחה, אושר, שביעות רצון ועוד כשאלו דורשת תשובת לב תמידית, נוכחות והקשבה. לא תמיד אני מצליחה בזה. מודה ומתוודה. ישנם גם מצבים של אי נעימויות הנוצרים כאשר משהו במשחק נפרם: ישנה ציפייה סמויה אך נוהמת מתחת לפני השטח כי מורה ליוגה יהיה תמיד במוד הנכון, המרגיע, המלטף והמכיל. שהטונים יישארו שקטים, שהאורות יישארו עמומים ושהמרחב כולו יהיה ההפך המוחלט מהחוץ הסואן והרועש. נדיר שהסט יהיה מבולגן, רועש ומלחיץ. אנחנו, המורים ליוגה, אכן מספקים את הסחורה ומהווים מפלט/מקלט מהיומיומיות הנושכת. אבל זה קורה לנו הרבה: הבועה מתפוצצת כשמגיעים לדבר על חומר. חומר אשר יעזור לשני הצדדים לקיים את המציאות העוטפת הזו.

שיעור ניסיון? ראשון? חינם?
שוב זה קורה: מגיע תלמיד חדש לשיעור, מציג עצמו, מספר קצת על עצמו ויוגה, איפה כואב, מתי תרגל לאחרונה, אצל מי. אז בשיעור אנו נותנים לו מעט יותר תשומת לב, בכל זאת תלמיד חדש. אנחנו מתקנים, שואלים, מניחים יד, מביטים יותר, מנסים לזהות הבעות פנים: העווית הזו זה חיוך או סבל? בתום השיעור הוא מתעורר לו בנחת מתנוחת הגופה, מבטו מעורפל וגופו נינוח ורפוי. הוא מארגן יפה את הציוד במקום, מספר לנו כמה נהדר היה ויאללה ביי.
זו נקודה כואבת וקשה אצל הרבה מורים ליוגה. לאפשר או שלא לאפשר שיעור ראשון חינם.
לאותו תלמיד נוח להסיק כי השיעור הוא ניסיון או פעם ראשונה ולכן לא משלמים עליו, ואנחנו גם לא מקפידים להיות ברורים בנקודה הזו. הגיע הזמן לגבש גם פה איזו עמדה נחרצת ולעמוד מאחוריה, לא?

ישנה איזו תפיסה כי האנרגיה של שיעור יוגה היא "נקייה" "טהורה" ואולי אף "גבוהה" בעוד שכסף מרגיש לנו "חומרי", "ארצי" ואולי אף "מלוכלך"?
בכוונה הכל במרכאות משום שאלו רק תפיסות שלנו את האובייקטים הללו: יוגה מול כסף. משהו מהתפיסה הזו גם קצת דבק בי. האי נעימות הזו לשבת במשרד ולסגור קופה (לספור שטרות…) ואז פתאום תלמיד נכנס תחושת אי נוחות עם הסיטואציה וכן גם יש משהו מטעה בתמונה הזו. היא כל כך שונה ממראה המורה המודט (עושה מדיטציה) כך שהיא תיצרב לנו בתודעה יותר מעשרות שעות של ויפאסנה שאותו מורה ישב ושתק אותן.

האמת, לא הייתי רוצה לספור כסף, מעדיפה לספור נשימות, אבל החיים נושפים חזק יותר על העורף העדין שלא היה רגיל אז למדתי זאת על בשרי, צריך לדעת לספור גם וגם

 מי אמר שפע?!

שנים אני מזמינה שפע לחיי. ממש כך, במילה הניו אייג'ית הזו: ש פ ע. והשפע בא. בגדול. שפע בריאות. שפע אהבה. שפע עניין בעבודה. שפע תלמידים ושפע של איכות חיים. רק מה התפספס? שכסף צריך להזמין במשלוח מיוחד, כסף לא אוהב שקוראים לו "שפע" אלא רוצה שיכנו אותו בשמו. בסדר, גם "פרנסה" תספק אותו. אז הוספתי לתפילת הבוקר/ערב שלי גם את המילה האסורה והמפורשת. כ ס ף. רוצים לדעת אם זה עובד? תלוי אם זה חודש של מע"מ, עוד מילה של גדולים שבלית ברירה כל מי שעצמאי צריך להתחשב בה כל חודש שני

וברצינות: לקח לי שנים להגיע לתובנה העצובה שבמקצוע הזה אין לי ממש פתח להסבה מקצועית, כי אני לא יכולה לדמיין את עצמי עושה משהו שהוא לא הייעוד שלי, וגם אין כל הלימה בין כמות השפע שיש לכמות הפרנסה. שניהם מתנהלים בערוצים נפרדים ולכן צריך לפעול ממש בעולם החומרי על מנת למזג את שני השבילים הללו. שהשפע יבוא גם בצורה של פרנסה.

אז בשביל זה פתחתי עמוד עסקי בפייסבוק

do you LIKE me?

איך הכל בסוף מסתכם בכמות הלייקים שיש לך בעמוד העסקי? כמה רדודים עוד נהיה? השבוע קראתי על חברות מסחריות אשר מציעות תמורת כמה דולרים לרכוש 1000 סימוני LIKE. כן כן. גם פה אחינו מהמזרח הרחוק עושים לעולם המערבי את העבודה. כולם ילדים בני 13 מהודו

זה ממש לא היה מזמן אבל זה מרגיש כמו חיים אחרים, עולם אחר. הזמן הזה שבו בעלי עסקים קטנים גרו בסמיכות מתבקשת לחנויות שלהם בפינת הרחוב בו גדלנו, היו גם את אלו שהרחיקו לכת למרכז המסחרי בשכונה. אותם עצמאים לא היו צריכים להתעסק כל היום בשיווק אינטנסיבי 24/7 כי הצרכים של כולנו אז היו מינוריים וסבבו סביב אזור המגורים שלנו.

צריך חלב? יורדים למכולת. הנעל נקרעה? הולכים לסנדלר.

המצב כיום שבו השוק רווי במורים ליוגה וקהל היעד אמנם גדל בהדרגה אך לא בהלימה לכמות המורים, מביא לכך שכדי להיות עצמאי בתחום שלנו אתה חייב גם דיפלומה בשיווק. אלא אם אתה בעל ממון ( מה שלא מסתדר עם יוגה, זוכרים את השמן והמים?) ואז יש לך איש שיווק, איש מכירות, איש אדמיניסטרציה
אבל ביננו, כולנו יודעים שאין חיה כזו.

נראה לי כי לא רחוק היום שבו בקורס מורים ליוגה, במקביל ללימודי הסוטרות, האנטומיה והפיזיולוגיה ילמדו גם שיווק.

אתה יכול להיות המטפל/מורה הכי מיוחד/מקורי/מעמיק אבל אם אין לך עמוד פייסבוק. והאבסורד זה שזה עובד גם הפוך: הרשת מוצפת בשרלטנים אשר מוכרים אשליה של אושר ועושר, גוף חזק וחטוב והילה נצחית. הבשורות שלי הן שיוגה בכל אופן זו חתיכת עבודה קשה. להיות מורה זה חתיכת תיק ולהיות תלמיד מתמיד זו גם יציקת אחריות, עול ומשמעת. היוגה דורשת נאמנות ותשומת לב יומיומית. רגע אתה לא שם ואתה לגמרי כבר לא שם. אגב, פירוש נוסף למילה יוגה (איחוד זה הפירוש הנפוץ) הוא אותו הסד אשר מניחים על השוורים החורשים בשדה. הסד הזה מאחד אותם אבל הוא גם עול. עול. כן, יוגה זה לא רק איחוד של תודעה, נשמה, חושים וגוף פיזי. ביוגה ישנו אלמנו חזק של משמעת, דרך חיים אשר המורה לוקח על עצמו. שנים של לימודים מעמיקים או קורס זריז של חודש. לא משנה מה הדרך שנבחרה אם בחרת להיכנס לתחום הזה אתה מוצא עצמך אובד בתוך אוקיינוסים של אינפורמציה ופרסומים, לאו דווקא ידע, הבנה או הפנמה.

הקלות שבה כל המחפשים גם מוצאים מורים ליוגה/מטפלים מביאה למצב האבסורד שעלינו להיות  זמינים 24/7 וזאת משום שהלקוח הפוטנציאלי שלנו מחייג אלינו ולכל השכנים אשר נמצאים מעלינו או תחתינו באותו עמוד ראשון נכסף במנוע החיפוש…

עוד רחוק היום שבו בכל בית יתרגלו יוגה ולכל מורי היוגה תהיה משרה מלאה ומספקת. בינתיים אנחנו עושים את המיטב שאנו יכולים.

מסיימת בברכת שפע בצורת כסף!!! תמר

theme by teslathemes