אהימסה וסאטיה בתרגול היוגה

"גם האגרוף היה פעם יד פתוחה ואצבעות" יהודה עמיחי

אהימסה – אי אלימות במחשבה, דיבור ומעשה.
א זוהי תחילית בסנסקריט שפירושה שלילה. הימסה משמע אלימות.
אהימסה זהו עיקרון מוסרי, ומעבר לפירוש המילולי שלו- אי אלימות, הוא מדבר על אורח חיים והתנהגות ראויה כלפי כל היצורים החיים באופן כללי. דהיינו, לא די בכך שלא לנהוג באלימות כלפי כל היצורים החיים, אלא יש לנהוג כלפיהם בחמלה ובכבוד ולשאוף אף לעזור לחלשים יותר מאיתנו. במושגי המערב ניתן לתרגם אהימסה ככבוד לכל חיים באשר הם ובקרב פילוסופים רבים זהו נחשב לעיקרון האתי החשוב ביותר. מאחורי אהימסה עומד רעיון פילוסופי-הוליסטי הגורס כי נוכחות האל קיימת בכל יצור חי וגישה זו היא שהביאה בעבר להתפשטות הצמחונות בהודו אך כיום הגלובליזציה המתפשטת דוחקת את המסורת הצידה גם בהודו…
הכוונה באהימסה היא הימנעות מגרימת נזק מכוונת במחשבה ובמעשה וכלפי עצמנו וכלפי שאר העולם.

סאטיה- אמיתות
"בבקשך את האמת היה נכון לבלתי צפוי, שכן קשה היא למציאה. ובהימצאה- חידתית היא" הרקליטוס
סאטיה מכוונת לאמירת האמת וישנו קשר הדוק בין אהימסה וסאטיה. ניקח את תרגול האסנות כדוגמא- אם נצליח לתרגל באופן "נקי" ולא נפעיל שום אלימות על גופנו אזי תרגלנו גם סאטיה. וגם להיפך- אם ניגש לתרגול התנוחות מתוך כנות עמוקה והכרה ביכולתנו אזי נקפיד שלא למתוח את הגבולות למצב של התנהגות אלימה עם גופנו. כשנצליח שלא לפגוע בעצמנו נשאף להרחיב זאת גם לאי פגיעה בבני אדם אחרים וגם ביצורים חיים ואפילו הקטנים ביותר. ומשהשגנו זאת נבדוק גם תרגול של שליטה בדיבור, להימנע מדיבורים הפוגעים באדם אחר, ריכולים, נאצות… בשלב גבוה יותר נוכל לעבוד על שליטה במחשבה. מעל לכל- לזכור שאלוהים, על כל צורותיו ומשמעויותיו שוכן בכולם. כאשר אנו פוגעים באחר למעשה אנו פוגעים בעצמנו אך איננו יודעים זאת. תרגולים אילו קשים ביותר ונופלים בהם כל הזמן אך ממשיכים ולאט לאט הכוח נבנה.

הכל במידה…
"אלימות טמונה במחשבתו של האדם ולא בכלי האוחז בידו." קרישנמורטי.
חשוב שנזכור כי הכוונה באהימסה ובסאטיה אינה יישום ללא הכרה וללא הבחנה. בהודו ישנם נזירי ג'יין אשר מיישמים את עיקרון האהימסה באדיקות כמעט מליטנטית… חלקם שמים מסכות על הפנים, במטרה להימנע מנשימת חרקים קטנים ועד היום ניתן לראותם מהלכים ברחובות הודו אוחזים מטאטא ומנקים את דרכם על מנת שלא להרוג אף לא נמלה… זו היא דוגמה מאוד קיצונית של התנהגות לפי עיקרון האהימסה, בעוד שהבודהיזם באופן כללי מפרש את האהימסה באופן פחות קיצוני, ומתייחס רק ללקיחת חיים באופן מכוון. לפיכך הריגת נמלה בטעות לא תחשב למעשה שלילי שיביא לקרמה רעה, לעומתו הריגה מכוונת של אותה נמלה, תחשב לפעולה שלילית.
ואותו הדבר גם לגבי סאטיה- לא בכל מחיר יש לומר את האמת, בתרבות שלנו ישנו דגש רב על הצורך לבטא את עצמנו ולפרוק דברים מהלב… כדאי לבחון מהי המוטיבציה שלנו ואם באמירת האמת קיים פוטנציאל לפגיעה באחר אזי עדיף שלא תאמר. לקחת שאיפה גדולה לפני שמגיבים. קל בתיאוריה, קשה בפרקטיקה.

הקשר לאסנות (תנוחות יוגה)
תרגול אסנות מחייב שמירה על שני העקרונות הנ"ל שאם לא עשוי המתרגל, במקרה הטוב, שלא להתקדם בתרגול ובמקרה הגרוע – לפגוע בעצמו. תרגול של אסנות זוהי הזדמנות נהדרת לפיתוח אישי של התבוננות, סבלנות, רגישות והתמדה. למרות שהיוגה אינה ספורט הישגי יש להודות כי קיים אצל כולנו הרצון להגיע לשלמות בתנוחה כפי שמוצגת ע"י מורה או נראית בספרים. בכל פעם שאנחנו על המזרון אנו מתנסים בגבולות שבין מאמץ והרפיה. כולנו מגיעים לשיעור ורוצים מחד להרגיש את הגוף, לגעת בקצוות של היכולות שלנו ומאידך קיים החשש שמא שוב, במקרה הטוב נתרגל תנוחה "לא נכונה" ובמקרה הפחות טוב- נגזים ונפגע בעצמנו. בתרגול של אהימסה וסאטיה על המזרון אנו מפתחים מודעות ורגישות לגופנו. תרגול של אסנות זהו תהליך של חקירה וגילוי היכולות שלנו הלכה למעשה ברגע הנוכחי וגם גילוי של הפוטנציאל העתידי שלנו. מתוך העיסוק וההתבוננות בתנוחות הפיזיות ובדיקתן על גופנו אנו גם, לעיתים מבלי משים לב, מתחילים לפרק ולהבין את המשמעות המנטאלית והמופשטת של היוגה. רק תרגול כזה יביא להרמוניה בין שלושת האלמנטים של היוגה- הגוף, התודעה והנשימה.

אהימסה וסאטיה בהוראת יוגה
הוראה אמיתית יכולה לבוא מתוך תרגול כנה ואמיתי. על המורה לזכור כי מתרגל מתחיל פחות רגיש לגופו ולכן אין לצפות ממנו לזהות מהו אותו כאב שמופיע בתוך תנוחה. האם זה כאב של מתיחה בריאה ונכונה או שמא מתחילה לה פציעה חדשה או פציעה ישנה מתעוררת? אם זו קבוצה גדולה ואין מקום לחקירת הכאב עדיף "ללכת על בטוח" ולהביא את התלמיד המתחיל להרפות בין התנוחות ע"י מנוחות יזומות או לעודדו לרדת למנוחות יזומות מתי שמרגיש צורך. רצוי וכדאי שהאווירה בכיתה, שזו לגמרי פונקציה של אופי המורה, תהיה כזו שמאפשרת מנוחות כשצריך. אפשר להשתמש במודעות לנשימה כמשוב פנימי על אופן ביצוע התנוחות. ללמוד נכון שימוש באביזרים כתומכים ומקלים על השהייה בתנוחה (לעומת שימוש באביזרים על מנת לאתגר את המתרגל). עוד נושא שבו המורה יכול לבדוק אהימסה וסאטיה- המגע בתלמיד צריך להיות מגע מכוון ולא מגע מתקן. מגע שבא מתוך הבנה וידע של הגוף והתנוחה ומעל הכל מגע שמכיר ומקבל את היכולות של התלמיד שמולו. רגע לפני שנוגעים, להתבונן באיכות הנשימה והתנוחה, אולי התלמיד בכלל לא זקוק להכוונה? אם התלמיד מחובר כרגע לחוויה פנימית שלו אולי אין צורך בכלל במגע?
תרגול סאטיה (אמיתות) ע"י מורה יכולה להתבטא בכך שמורה לא ילמד משהו שאינו מתרגל, אינו בקי בו או אינו נטוע היטב בחייו…

אהימסה וסאטיה אצל שוחר היוגה
כמתרגלים ביוגה כולנו מכירים את הימים האלו שבהם אנו מגיעים לתרגול עייפים, מהורהרים, חסרי סבלנות (המורה האהוב עלינו לא הגיע והנה המורה החדש גורם לנו להיות מכווצים בהתנגדות מבלי משים לב…) ועוד רשימה ארוכה של הסיבות לכך שאנחנו לא נוכחים כאן כאן על המזרון ועכשיו עכשיו עם הנשימה… השאיפה היא שדרך תרגול האסנות ניצור מפגש בין היכולות והרצונות שלנו.

"מרבית הלומדים מתייחסים לידע כאילו הוא נוזל שיש לבלוע ולא מוצק שיש ללעוס. אחר כך הם משתאים שלא קיבלו מספיק תזונה"
סידני הריס
בשלבים הראשונים ביוגה רצוי להיעזר במורה ולא לנסות ללמוד לבד מספרים או סרטים. לאחר שנרכשה הבנה מעמיקה יותר נראה כי תלמיד אשר מתרגל כל יום 15 דקות לבד עם עצמו בבית יגיע להישגים פיזיים ומנטאלים משמעותיים יותר מאשר זה המתרגל פעם, פעמיים בשבוע במשך שעתיים שיעור מונחה. ישנה חשיבות רבה ליומיומיות של התרגול ולחזרה הסיזיפית על אותן התנוחות…
תרגול אישי יפתח הקשבה לקול ולמצפון הפנימי ופחות הישענות על הנחיות מבחוץ, תרגול כזה עם שילוב של הבנה בסיסית של הנעשה בגופנו ורפלקציה עצמית יעזור להשקיט את התודעה היומיומית ולהפנותה פנימה.

בהצלחה…

theme by teslathemes