שקט, חושך וסטאטיות

בשבוע שעבר חוויתי את סדנת "צלילים בחשכה” עם עומר גונן האלה ובתחילת השבוע הייתי בריטריט יוגה ומדיטציה בשתיקה במשך שלושה ימים.
אחרי התלבטות האם להגיע לסדנת שתיקה עם תינוקת טרייה החלטתי להגיע ולעשות את המיטב שמתאפשר בנסיבות הללו. וכך מסדנה בחושך עברתי לסדנה בשקט… במסורת היוגה מוזכרים אחד עשר חושים ואברי חישה אשר אחד מהם הנו הפה/ דיבור. רק מי ששתק כמה ימים מבין כמה הגיוני והולם להתייחס אל הדיבור כחוש, חוש חזק ואקטיבי שקשה לנו להרגיע.

אם היום שלנו מאופיין בתנועה, רעש והרבה שימוש בחוש הראייה הרי שהשקט, החושך והאי תנועה בתחילת שיעור יוגה הנם כה שונים מהדפוסים הרגילים שלנו ולכן מורגש כי כבר בתחילת שיעור הכל נפרם ואט אט נרקם משהו חדש…

השתיקה כמובן לא היתה מלאה מהכיוון שלי אך בכל זאת משהו מהאווירה נטמע והניב פירות של שקט, מבט פנימה ואפילו תובנות חדשות.

רני עובדיה, המורה למדיטציה, דיברה על מהי סביבה תומכת בדרך שלנו, איך כל אדם הקרוב אלינו “מהדהד” בתוכנו, משפיע על מי פחות ומי יותר, ועל כן מן הראוי שנבחר בקפידה את הקרובים אלינו. שנשאף להיות עם כאלו אשר משפרים ומשביחים את הטוב שבנו, כאלו אשר מרימים אותנו מעלה ולא שואבים מטה…

בהצלחה

theme by teslathemes