ים המלח התחפש לצ'ק פוסט…

בחמישי האחרון ירדנו ללמד בפסטיבל "נו מינד" בים המלח. הרבה שנים שלא נסעתי דרומה מעין גדי והנה הפעם בנסיעה לכיוון המלונות התחיל הים להיעלם ונשארה רק תעלה קטנה שמזרימה מים דרומה. יש ים ופתאום אין ים… אבל רגע רגע- לפני איזור המלונות פתאום שוב יש ים…

נזכרתי שבילדות היה לנו משחק כזה- ים, יבשה, ים, יבשה… עצוב ומטריד איך אנחנו משחקים בטבע, כורתים, גודמים, צדים, מייבשים, בונים סכרים, מפרים איזון אקולוגי של מזג אוויר, חיות, גאוגרפיה, חומסים וחומסים את הטבע כאילו אין מחר. בן זוגי צחק ואמר לי בשבת- "את מדברת על כאן ועכשיו במדיטציה ובתרגול תנוחות יוגה אז הנה מה שקורה כשלא חושבים על המחר וחיים את הכאן והעכשיו הזה שלך… " אופס…

פוקוס החודש פה במרכז מתעסק באלימות, קודם כלפי עצמנו ומשם כלפי אחרים והסביבה… זה כבר טחון דק דק אבל אי אפשר שלא להזכיר שכולנו אחד… הנה הלינק אהימסה וסאטיה. אז המלצת השבוע שלי היא לרדת לים המלח, יש שם עדיין כמה נקודות יפות ומיוחדות. רדו עכשיו כי מי יודע מה יהיה שם עוד 20 שנה… לי אישית זה מזכיר יותר את נוף ילדותי, הצ'ק פוסט, מאשר את אחד מאתרי הטבע היפים בעולם…

חג שמח.

theme by teslathemes