חמשת ההיבטים שיפורטו במאמר זה לרוב נזכרים תחת המילה "מעטפות" או "רבדים". בחרתי את המילה היבטים משום שלטעמי המילה מעטפת יוצרת היררכיה ואין זו הכוונה בהקשר הזה. כל ההיבטים הללו שאזכיר שווים בחשיבותם, קשורים זה לזה בקשר גומלין ומשפיעים אחד על השני. חולי בהיבט אחד ישפיע על האחרים ולהיפך, ריפוי האחד יהדהד גם לאחרים. האחד נימצא בתוך השני. מההתחלה לסוף ,מהסוף להתחלה אך ללא סוף וללא התחלה…
הפיסיולוגיה של היוגה מתייחסת להיבטים נוספים מאלו אשר תתייחס אליהם פיסיולוגיה קונבנציונלית. התייחסות של רפואה מערבית תהיה לשני היבטים בלבד, הפיזי והרגשי. הגישה היוגית היא כזו שכל חמשת ההיבטים חשובים על מנת להגיע לאיזון פסיכופיזי. במאמר זה אתייחס רק לזווית אחת, אבחן רק קשר אחד מיני רבים הקיימים בין ההיבטים הללו. אראה איך מודעות לנשימה יכולה להשפיע על כל הרבדים הנ"ל שכן לנשימה השפעות מרחיקות לכת על כל תפקודי הגוף: הלב, כלי הדם, המערכת העצבית והאנדוקרינית, מערכת העיכול והשרירים, שינה, זיכרון, רמות ריכוז, רמות אנרגיה ועוד. כמו כן הנשימה מעוררת קונוטציה של רוח/נשמה/נפש ורוחניות. מה שהופך אותה לרלוונטית יותר עבור מתרגלי יוגה:
Anamaya Kosha אנאמאיהקושה: ההיבט האנטומי/הגוף הפיזי והקשר שלו לנשימה
נקרא גם גוף המזון ומושפע ישירות מהתזונה שלנו ומתרגול פיזי של אסאנות (תנוחות יוגה) אשר דרכן אנו רוכשים כוח, גמישות, יכולת להרפות, עוצמה ואיזון. ברמה הפיזית אשר קשורה להיבט זה אציין כי רבות בתרגול של האתה יוגה (היוגה הפיסית) ישנו דגש על פתיחה והרחבה של חגורת הכתפיים. (לסקירה נרחבת יותר ודוגמאות לתרגול כנסו למאמרי בנושא "חגורת כתפיים")
כשאנו עובדים על הרחבה של חגורת כתפיים אנו למעשה משפרים את אופן היציבה שלנו כולו, את המראה, הנוכחות ודריכת רגלנו בעולם… ומהי הדרך הנכונה להחזיק את פלג גופנו העליון?
בקצה אחד של הסקאלה ישנם אלו אשר "סוגרים" את כתפיהם קדימה, מקרבים כתף לחזה. יש לכך מספר סיבות: הרגלי ישיבה יומיומית לא מודעת, ישיבה ממושכת מול מחשב או שולחן, נהיגה ממושכת, כל פעולה אשר הזרועות מושטות קדימה תגרום לשרירי החזה, שרירי הבטן והשרירים הבין צלעיים להתקצר ולהתקשח ובצד הנגדי, תגרום לשרירי הגב להימתח יתר על המידה ולהתקשח. מלכתחילה עמוד השדרה הטורקלי (בחלק של החזה) נוטה להתקמר באופן טבעי ובחוסר מודעות אנו עשויים להחמיר את הקימור בגב העליון עד לכדי קיפוזיס (עיקול יתר של הגב העליון, גיבנת). ובקצה השני של הסקאלה משיכת כתפיים לאחור באופן מוגזם עשויה ליצור עומס לא טבעי על הגב הלומברי (התחתון). שני קצוות אלו של יציבה אינם רצויים. ישנה סוטרה מפורסמת מתוך היוגה סוטרה "סטהירם סוקם אסנם" על האסנה לגלם את את האיזון המושלם בין סטהירם: יציבות או מאמץ ובין סוקהם נינוחות.
Pranamaya Kosha פראנאמיהקושה: הגוף האנרגטי (מערכות כמו נשימה, עיכול, נאדים, צ'אקרות)
אנרגיה בתפיסה היוגית שונה מהתפיסה המערבית. אנרגיה קיימת בכל אשר סביבנו. מזון, אוויר, חפצים, אנשים, מים, שמש, נשימה כמובן ואף המחשבות שלנו… היבט זה מציין את הכוח שמניע את ההיבט הפיסי. פראנה היא אוויר אך אינה אוויר, היא במזון אך אינה המזון… פראנה נמצאת בכל מקום בו יש חיים ותנועה, החל מבעלי חיים בדרגת ההתפתחות הנמוכה ביותר ועד מערכות השמש. כל כוח מבוסס על פראנה. כוח הכובד, המשיכה או הדחיה. פראנה אינה הנשימה הפיזית כי אם הכוח הויטאלי והגרעין החי של הנשימה. אנו יכולים לחיות חיים שלמים בלי לנשום נשימה אחת עמוקה, לחיות ליד או בצל הדבר האמיתי מבלי שנדע אפילו שאפשר לנשום/לחיות אחרת. פראנאמיה קושה הינו הגוף המעודן יותר, הגוף האנרגטי, האופן שבו האוויר נע בגופנו. פראנה זוהי הליבה של הנשימה. בהיבט זה נשאל עצמנו מהי רמת האנרגיה שלנו? מהו דפוס הנשימה שלנו ואיך הוא משתנה במצבים שונים?
כאשר אנו פותחים את חגורת הכתפיים אנו למעשה מאריכים את שרירי החזה ואת השרירים הבין צלעיים, כששרירים אלו מאורכים אזי לריאות יש מרחב תנועה גדול יותר, הסרעפת משתתפת בפעולת הנשימה וגורמת לה להיות מלאת "פראנה".
הוויטליות שאנו שואפים פנימה עוברת בכל גופנו ואינה מסתכמת רק בחמצן. רובנו רוב הזמן עסוקים מידי בכדי לשים לב לאופן הנשימה שלנו. אנו נעים ממקום למקום, נמרצים, חדורי מטרה, מדברים, אוכלים, חושבים… כל אלו גורמים לנו לנצל חלק קטן מפוטנציאל הנשימה הטמון בנו. לכן רמות האנרגיה שלנו קטנות מאלו אשר נשיג אם נפנה תשומת לב לנשימה. רבים נושמים נשימות קצרות ורדודות, כאלו אשר מגיעות רק לשליש העליון של בית החזה, בדפוס כזה השרירים העוטפים את הריאות וגם הסרעפת עצמה מתחילים להתקשות. מתח שכזה מביא למצב של מתח וחרדה תמידיים. אין הפוגה ואין הקלה מהכיווץ המתמיד הזה. בתורות גופנפש הגבלה של נשימה מקושרת ישירות להגבלה של הרגש. כדי להבין את חשיבות הנשימה המלאה דמיינו שאתם לובשים אפוד כבד על בית החזה, הנשימה שלכם נדחקת, קצרה, כבדה וחנוקה. תורידו אותו ובאופן טבעי תבוא הקלה, החזה יפתח ויתרחב ותיקחו שאיפה עמוקה יותר. ובלי ללבוש אפוד כבד- קחו שאיפה עמוקה, כזו אשר תמתח את העור שמתחת לטבור. מיד תזדקפו בכיסא המחשב שלכם…
Manomaya Kosha מנומאיה קושה: הגוף המנטלי/רגשי ("מחסן" של מחשבות, זכרונות, רגשות)
רובד האינטלקט, זיכרון, הגיון ותפיסה. גוף זה נותן מענה לצרכים הקיומיים שלנו. מזון, הישרדות, מציאת בן זוג להמשך הדור. ברובד זה כל חוויה מנטלית או רגשית מתויקת, נשמרת ומכתיבה את האיזון בשאר ההיבטים. מקרה עבר שגרם לנו להתכווץ יכול להיות מוטבע כה עמוק במארג גופנפש שלנו, מוחבא עמוק מבלי שנדע והוא זה המשפיע על דפוסי יציבה, דיבור, מחשבה וכו'. המחשבה היא המפתח שבעזרתו נוכל לפתוח או לסגור את הכניסה לשער החיים, לשער הפראנה הנ"ל. ברובד זה נשאל עצמנו מהם החוזקות או נקודות התורפה המנטליות/רגשיות שלנו? אילו דפוסים מנטליים/רגשיים היינו רוצים לשנות? כמובן שתרגול פיזי תומך ומשפר את אופן היציבה שלנו ומשם גם את הנשימה שלנו אך ניתן אולי להפוך את נקודת המבט על הנושא ולשפר נשימה/יציבה דרך הרובד המנטלי רגשי. בלי מילים מפוצצות, תרגילי נשימה מורכבים או תנוחות יוגה מאתגרות. בפשטות. כשאדם לחוץ/עצבני/נסער מיד אומרים לו "תנשום עמוק" ובשתי מילים אלו כל התורה כולה. לאופן הנשימה שלנו ישנו קשר ישיר ליציבה שלנו, לאופטימיות שלנו, לתודעה שלנו. רוב תורות המדיטציה משתמשות בנשימה כעוגן להשקטת התודעה. לפני שניגש לתרגל פראנאיאמה (תרגלי נשימה יוגית) נבחן את הנשימה שלנו בצורתה הטבעית, בלי מניפולציה. יש אנשים אשר יהיה להם יותר קל לשפר דפוסים פיזיים דווקא דרך רובד זה ולא דרך הגוף. ואם נקשר את ההיבט הפיזי (אנאמיה קושה) להיבט הזה (מאנומיה קושה) סגירת חגורת הכתפיים קדימה עשויה להעיד על בושה, הסתרה או מגננה על אזור הלב ואילו פתיחה מוגזמת ומאומצת של אזור זה עשויה להצביע על הפגנת כוח מזויף או בטחון עצמי מופרז אשר נועד להסתיר פחד.
ויג'נאנהמיה קושה, גוף האינטלקט/התבונה העמוקה (יכולת התבוננות פנימית)
גוף זה אינו טרוד בתבניות החשיבה המגבילות שהוזכרו בפסקה הקודמת. רובד זה מטהר את שלושת הרבדים הקודמים שהוזכרו ולפי מסורת היוגה מעודד אותנו לחפש את התבונה בתוכנו ולא מחוצה לנו. לא ממומחים, יועצים או מורים. יש בנו מקור בלתי נדלה של אינטואיציה ותבונה אשר עשויה להדרכנו יותר טוב מכל מורה חיצוני. רובד זה קשור יותר לאינטואיציה מאשר לאינטלקט. היכולת להבחין בדפוס הקבוע של המינד היוצר אי שקט וסבל. ברובד זה נחפש חיבור למקום שבו אנו יודעים מה נכון לנו וניקח החלטות בהתאם.
בהקשר של הנשימה, בוודאי יצא לכם להיתקל באדם בעל זקיפות קומה אשר אינה קשורה לגובה פיזי. כתפיו משוכות לאחור באופן טבעי ולא מאומץ, בית החזה נראה רחב ופתוח. מה מראה זה מעורר בנו? בשנייה הראשונה שתמונה זו פוגשת את עיננו אנו מיד מגיבים אליה בצורה בלתי אמצעית אשר אינה מגיעה לעיבוד של המינד וסביר להניח כי ברובד התבוני שלנו אנו חשים כי כך היינו רוצים להראות וכנראה גם להרגיש….
ברובד זה נשאל עצמנו מהי אינטואיציה עבורנו? מיהו המורה הפנימי ומתי אנו נעזרים בו, אם בכלל? מהי מדיטציה עבורנו?
Anandamayakosha אננדהמיה קושה, הגוף הרוחני: בסוף כולנו רוצים להיות מאושרים…
היבט זה קשור לתחושת עונג בסיסית מעצם קיומנו. טבע האדם שלם ומושלם מעצם היותו אך הנסיבות חיים גורמות לעובדה זו להישכח. היוגה מחזירה אותנו לתחושה זו. ביוגה קיים המושג "פורנאם" שלמות. כוליות. טיפוח יכולת ההתבוננות והחיבור שלנו אל תודעה רחבה יותר מהאני הקטן שלנו. התבוננות בחלק התבוני שלנו ששואף לאושר. ברובד זה נשאל עצמנו מה גורם לנו תחושות חיבור, נוכחות, עונג, שמחה, אושר? התחושה הזו יכולה להיות רגעית, נדירה, סמויה מן העין אך מוכרת לכולנו בהיותנו בני אנוש.
שווה להתבונן באופן הנשימה כשאנו במצבים אשר נתפסים בעיננו כ"רוחניים". נוכחות של אהוב, להחזיק תינוק, לשהות בחיק הטבע, לשמוע מוסיקה שנוגעת לנו בנשמה… כל אחד והחיבורים שלו להיבט זה. כל תחושה של חיבור היא לגיטמית, נכונה ומשתנה מאדם לאדם ולכולנו הרצון להיות מאושרים.
(דרך אגב, ניתן לראות דמיון בין תפיסת היוגה לתפיסה של הרפואה הסינית: בספרו "בריאות נוסח סין" מציין ד"ר גדעון רון גם חמישה אספקטים לשמירה על בריאות גופנפש: תזונה, נשימה, שינה, מודעות, תנועה. או בקיצור תנשמת…)
לסיכום:
דרך הבנה והפנמה של חמשת היבטים אלו במבנה הגופנפש שלנו נדע איך להתחיל תהליך של ריפוי או שיפור איכות החיים שלנו. הכתבים היוגים העוסקים בקושות מראים לנו מצב אידיאלי של איזון כל היבט, כל קושה. אך אין זוהי תצוגה אוטופית, בלתי מושגת. נלמד את האידיאל ולשם נשאף. אלוהים ברא אותנו שלמים, בריאים ומאושרים ולשם נמשיך לשאוף כל עוד נשימה באפנו.