הרהוריה של מפדלת אורבנית

הרהוריה של מפדלת אורבנית

בשבת האחרונה, בסיום שיעורי הבוקר פה בצ'אנדרה פידלתי על דיזנגוף לארוחה משפחתית. בשוונג של הנסיעה, ליד רחוב גורדון, ראיתי מחזה לא נעים. יונה פצועה מנסה לעוף ועורב מנקר בה במרץ, לא נותן לה להתרומם. ישר ירדתי מהאפניים וגרשתי אותו, את העורב המנקב.

השחור המכוער עף לו לעץ מעליי ופשוט חיכה שאזוז. אני עם העין עליה, הוא עם העין עליי. ככה, ראש בראש אני והוא. נתקעתי בג'וב החדש שלי כשומרת יונים כמה דקות. סצינה מוזרה לכל הדעות. הרגשתי לרגע גיבורה גדולה ואצילה. היה כיף.

ואז חשבתי על הטבע ואיך אנחנו מקשרים אותו להרמוניה פסטורלית, נופים, בעלי חיים, מזג אוויר… הרי אנחנו כל הזמן רוצים להיות בטבע, בטבעיות. אבל הטבע הוא גם אכזר, טורף, הישרדותי, מסוכן וקשה. הסצינה הזו שראיתי בדיזנגוף פינת גורדון היא שיא הטבע, רק שההתרחשות שלה במיקום אורבני לא הסתדרה לי בעין.

פידלתי משם.

theme by teslathemes