הרהוריה של מפדלת אורבנית

שבת שקטה בתל אביב, סיימתי ללמד שיעור בוקר ופידלתי לי הביתה כשלפתע ראיתי מחזה לא נעים: יונה פצועה מנסה לעוף ועורב מנקר בה במרץ, לא נותן לה להתרומם. ישר ירדתי מהאפניים וגרשתי אותו, את העורב המנקב.

השחור המכוער עף לו לעץ מעליי ופשוט חיכה שאזוז. אני עם העין עליה, הוא עם העין עליי. ככה, ראש בראש אני והוא. נתקעתי בג'וב החדש שלי כשומרת יונים כמה דקות. סצינה מוזרה לכל הדעות. הרגשתי לרגע גיבורה גדולה ואצילה.

ואז חשבתי על הטבע ואיך אנחנו מקשרים אותו להרמוניה פסטורלית, נופים, בעלי חיים, מזג אוויר… הרי אנחנו כל הזמן רוצים להיות בטבע, בטבעיות. אבל הטבע הוא גם אכזר, טורף, הישרדותי, מסוכן וקשה. הסצינה הזו שראיתי בדיזנגוף פינת גורדון היא שיא הטבע, רק שההתרחשות שלה במיקום אורבני לא הסתדרה לי בעין.

פידלתי משם.

theme by teslathemes