קופת חולים זה פה?…

לפעמים השיחות פה במשרד נשמעות כמו כאלו בתור לקופת חולים. הרבה סביבי, לא רק תלמידים, מתלוננים על מכאובי הגוף והנפש.

פעם בעשור גם לי מותר לשחרר קצת. לא?

מאז לידתה של אמור אני חשה כי הגוף שלי חשוף יותר למחלות. השירות המלא בצבא של הוד מעלתה הקטנטנה כולל לילות בלי שינה כבר יותר משנה, הנקה עד היום ובכלל סחיטה פיזית שלא הייתי מוותרת עליה לעולם. אבל יש מחיר. יצא כי שלוש פעמים הייתי חולה בשנה הזו, וזה הרבה עבורי משום שמאז שהיוגה נכנסה לחיי אני מרגישה הרבה יותר חזקה, מחוסנת וחיונית. לפני שבועיים נפל עליי משהו מזוויע שנקרא סינוסיטיס, סיוט אשר בגללו לא יכולתי להוריד ראש למטה, אני שאמורה להיות כל היום בכלב מביט מטה…
אפילו סנטר לחזה לא יכולתי להביא. הרגשתי שהראש מתפוצץ כל פעם שניסיתי. העיניים נלחצות לדפנות ארובות העיניים, הלסת כואבת, האוזנים מתפוצצות לכיוון האף או ההיפך, בקיצור מסיבת טראנס גרועה ביותר אצלי בראש. איכשהוא הצלחתי להחליק את זה בלי שהתלמידים שמו לב…
קפצתי לרופא משפחה החדש שלי בבנימינה, התעקשתי אתו על צילום כדי לשלול אפשרות שיש לי איזה גידול קטלני במוח. פרנויה של אם צעירה, לגיטימי. אחרי שראה את הצילום הוא הבהיל אותי שמדובר בסינוסיטיס חמור ביותר, שכל הצד הימני סתום לגמרי ושזה מסוכן כי יכול להתפתח זיהום. סרט אימה ממש.

החמוד מיד רשם לי אנטיביוטיקה. כמובן. ברוב תמימותי שאלתי אותו אם הוא חושב שאני יכולה לצאת מזה בלי התרופה שלו ועם התרופות שלי. הוא חייך/גיחך אליי ופלט משהו על כל הרוחניקים של פרדס חנה -כרכור שבאים אליו למרפאה… חזרתי הביתה מלאת מוטיבציה לנסות לצאת מזה בעזרת כל תרופות הסבתא ששמעתי עליהן מפי חבריי המטפלים. בהזדמנות גיליתי ש 90% מחבריי הם מטפלים. ברצינות לא אופיינית לי הקפדתי על כל ההנחיות שקיבלתי מצבא הרופאים האלטרנטיבעים שסביבי ותוך ארבע ימים כבר עשיתי עמידת ראש אצל אייל שיפרוני במרכז בזיכרון יעקב.  בתקופת המחלה היה לי הרבה זמן לחשוב ולהתפלל והבטחתי לבורא עולם שאותו אני ממש אוהבת, שאם אצא מזה בחיים אז אחלוק את הידע שלי עם כולם… לגזור ולשמור:

כל שעתיים לקחתי 10 טיפות של שמן אורגנו מרוכז אורגני שורף נשמות ומחטא עוולות.

כל שעתיים (בין האורגנו) 10 טיפות של GSE שמן זרעי אשכוליות.

שלוש פעמים ביום בלעתי תערובת של אבקת שום, אבקת ג'ינג'ר ופלפל שחור. ערבבתי את זה בדבש כדי שיחליק פנימה.

באורגניק מרקט המליצו לי על צמח שגדל באמזונס. רק שמעתי את השילוב של מילות הקסם "צמח" ו"אמזונס" ובלי לחשוב פעמיים בלעתי שלוש פעמים ביום  20 טיפות מהנוזל המר, החום והמצחין הזה. עבד נהדר. אפשר לקחת גם כשבריאים רק במינון שפוי יותר. הכי הכי כיף היה להגיד את השם של זה. נסו בבית. אוניה דה גאטו. מרגיש אקזוטי יותר מג'ינג'ר.

חגיגה.

רגע זה לא נגמר.

על כל הסוטול החריף הזה ניצח המנצח, המדקר הפרטי שלי עם לב רחב וידיים זהב,  אוהב שכטר שמו. מחטים לגבות, לקרקפת, למצח לאף ולעוד מקומות פלוס עיסוי טווינה לפנים כמובן עם איזה שמן סיני חריף חריף ומסוכן שצריך לשים ממנו טיפה קטנה. בכלל הרגשתי נועזת ומגניבה כזו שחיה על הקצה עם כל החריפים האלו כל השבוע.

פה ושם כשהיה לי רגע לנשום, עשיתי קערת אדים עם שמן אקליפטוס, או אדים של כורכום מחומם במחבת (זה גם של האיורוודיות, איך לא…) מגבת על הראש ושאיפות טובות פנימה. ובזמן כל החגיגה החריפה הזו שתיתי טונות מרק כתום מפוצץ בזרעי חרדל, ג'ינג'ר, פלפל שחור. אבל טונות.

בקיצור. נשמע מורכב אבל בתכלס זה ממש ממש בקטנה. זה נכנס איכשהוא בסדר יום ולא גזל לי הרבה זמן. הכי חשוב- יצאתי מזה. בלי אנטיביוטיקה. תחושה נפלאה והרגשת ניצחון קטן על המערכת הזו שלא סתם קוראים לה קופת חולים… בלי רצון מודע ומכוון להזיק אבל הם משאירים אותנו חולים או מכורים לתרופות.

זהו קופת חולים להיום.

שנהיה בריאים, חזקים ומאושרים. אמן

theme by teslathemes