אנחנו באמת כאלו שטוחים?!

שנים שאני מציקה פה בבלוג שלי בעניין תרבות הצריכה הראוותנית והמיותרת של החברה הישראלית. היום עם גל המחאות נראה כי יש איזה תזוזה קטנה בהכרה שאנחנו עבדים של תאגידי הענק. לא רק הטייקונים הם הילד הרע שאשם במצב שלנו… גם שטראוס, תלמה, אסם וכל הג'מעה אשמים. או בעצם בעיקר אנחנו אשמים. איך אומר סחרוב המלך "כולנו עבדים של מישהו… שיש לנו כזה כאילו…" אני שמחה שהפייסבוק מלא דיבורים על חרם צרכנים וכו'. אולי זה רק בדיבורים בפייסבוק ואולי זה כבר ממש שינוי בהכרה. ובעצם הפייסבוק הביא לשינוי בהכרה… אז יש תקווה.

שבוע שעבר כתבתי בפייסבוק על "אסם" שהשקיעה שנתיים של ניסויים ו 30 מיליון ש"ח בפיתוח בייגלה שטוח. בייגלה שטוח. עוד סוג של בייגלה. הפעם כזה שמייצג את העם היושב בציון… מעבר לכאב לב על כסף שנשפך בשביל שלילדי ישראל יהיה עוד חטיף חדש להתלהב ממנו בקיץ הזה, המחשבה כי ישנם אנשים שאשכרה יושבים והוגים עוד ועוד רעיונות של מוצרים שכאלו, המחשבה הזו, שיש למישהו כזה ג'וב שכזה…מחשבה מטרידה… ויותר מטריד אותי אישית- הקהל השבוי שבולע את זה. שמעתי שזה בייגלה שנמכר בטירוף. אל דאגה, מישהו קונה את זה, "אסם" יחזירו את ההשקעה ועוד ירוויחו בענק.

חשבתם פעם על כמות המוצרים שיש על המדף בסופר? במקררים בסופר? תחשבו על כמה סוגי פסק זמן אתם מכירים? אני נזכרת בלפחות 15 שראיתי בפיצוציה בשכונה. 15 סוגים רק של פסק זמן… עכשיו תחשבו כמה סוגי שוקולדים/גלידות/מעדנים/חטיפים/דגנים…יופי. ועכשיו בנות דמיינו את המדפים של הקוסמטיקה/שמפו… כמה גרסאות של אותו הדבר. קרם יום, קרם לילה, קרם לעפעפיים, קרם לבהונות רגל ימין, קרם לנחיר שמאל… אלו אותם מוצרים רק עם טוויסט קטן. כניסה לסופר מרגישה כמו כניסה למסיבת טראנס מופרעת כשכולם דלוקים, מרוב הצבעים והגודל כואב הראש…
למזלי זכיתי לגדול בשנות השמונים, ידעתי מה זה צניעות ופשטות. זכורה לי הקנאה העזה שחשתי בגיל 14 כשבבית של השכנים היה קורנפלקס (הכי הכי פשוט, כשלאסם היה רק סוג אחד). הייתי מביטה בשקיקה בקופסא הנכספת על המקרר, מחכה שיציעו לי קערה של הזהב הקריספי הזה עם חלב… זה היה הדבר הכי מהפכני שאכלתי בחיים. לפני כן לא הכרתי כזה מזון שהוא כ"כ כייפי… והיום יש כ 50 סוגים של הרעיון הזה על המדף. בכל מטבח ממוצע תמצאו לפחות שלוש. ועל זה אני אומרת- שפע מדומה. כביכול החופש לבחור, אבל זו לא בחירה בחופש. חופש של התודעה משטיפות מוח  של פרסומות. גם אם אנחנו חסינים בפני זה, הילדים לא יודעים עדיין להבדיל ולסנן את נהר השפע המדומה הזה.  הכל אותו מוצר רק בטוויסט קטן, את הטוויסט הזה אנחנו בולעים. אז כן, גדלתי בבית צנוע, פשוט, אפילו מתחת לממוצע. דבר שהוביל אותי להיות צרכנית חושבת וחכמה. עליי פרסומות לא עובדות. נקודה. גם כי אין לי טלוויזיה אך בעיקר כי אני יודעת מה אני צריכה. אהבה. כולנו צריכים אהבה וסביב זה הכל סובב. תרבות, אמנות, מוסיקה, תזונה, מלחמות… כולנו רוצים חיבוק ובמקום זה קונים גלידה. כולנו רוצים להיות אהובים ולכן משקיעים את מיטב כספנו באמצעים שיעשו אותנו יפים יותר. כי מכרו לנו את הלוקש הזה שככה נמצא אהבה.
עוד למזלי אחד– יש סביבי אנשים מודעים, נבונים והוגנים. השבוע רציתי לרכוש חומרי ניקוי אקולוגים/חיתולים/מגבונים וכו'. רן אשר גר  בזכרון יעקב  ויש לו חבר שמייצר מוצרים ידידותיים לסביבה ומביא לי את המוצרים עד הבית. ביקשתי ממנו נוזל לכביסה, נוזל לשירותים, נוזל לרצפות, נוזל לכיור…  רן הציע לי להתאים את מטרת המוצר למטרת הניקוי לקנות "נוזל רב שימושי" ופשוט להשתמש בו עם מהילה של מים שונה למטרות שונות. שמחתי שהוא לא ניסה לדחוף לי עוד מוצרים. זה מרגיש נעים ונכון לקנות מאדם שמייצר הכל לבד ועוד התפיסה שלו היא אקולוגית. (ודיר באלאק קוראים אהובים להתנפל עליי ולומר לי שאקולוגי זה יקר!!! 40 שקלים ל 4 ליטרים של מרכך כביסה מרוכז ביותר שמיועד לעשרות כביסות…זה מחיר שפוי) אז יש אלטרנטיבה לטירוף. ועל הדרך גם לצאת בסדר עם אמא אדמה.
עוד תחום שבו איבדנו פרופורציה- מתנות לחגים. אי אפשר כבר לבוא לארוחת חג עם תבשיל טעים? חייבים לקנות מתנה לכולם? ושלא לדבר על טירוף כמויות האוכל בחגים… ממש סרט אימה. אוכלים עד שאי אפשר לזוז. ומה עם יום האהבה? שבכל מקום מפמפמים לנו לבבות וקיטש. כאילו מה? אהבה אמיתית לא צריכה להיות עטופה בנייר וסרט מרשרש…
והנגע של תרבות הצריכה הכל כך אמריקאית שלנו מחלחל לכל תחום בחיינו, לא רק סביב קניות. פעם כשהייתי קטנה היינו נוסעים כל שבת לחורשה, כל המשפחה יחד לפיקניק, או עושים מסלול בטבע, צעידה אמיתית ברגל, ממש מזיעים!!! לא מטיילים באיזה סרט תלת מימד. היום הבילוי המשפחתי הפך להיות בקניונים ממוזגים (עוד מחלה חדשה של השנים האחרונות…) במסע קניות. כל גיחה מהבית מגהצים את הכרטיס אשראי (עוד מחלה שלא נדע…) שהיום אגב, ניתן לכל ילד בן 16 באופן אוטומטי. לילדים בני 20 כבר יש כרטיס אשראי אחד או יותר ומינוס שמגבה אותם.
אני יכולה עוד להמשיך פה בשלל דוגמאות. הפואנטה היא אחת. סבבה מה שקורה בחוץ עם זעם העם. זה נכון. לגיטימי. זה היה מתבקש כבר אחרי כל השנים שדרכו עלינו, מעמד הביניים. אבל מה עם שינוי אישי שלנו? למה לחכות שאיזה ביבי זחוח ויהיר יעשה למעננו את שאנו יכולים לעשות למען עצמנו. חמשת ה R של צריכה ירוקה/חכמה הם תמצית מזוקקת של הרעיון שעומד מאחורי כל התנועה הירוקה. אם נבין שפעולה ירוקה היא למעשה עבורינו והכל חוזר אלינו אז נתחיל בשינוי שלנו.
ולסיכום קוראים יקרים:
תפקחו את העיניים תסתכלו סביב… יש סביבנו שפע של יופי, עניין, אנשים מרתקים, אפשרויות, הזדמנויות לחוות אושר טהור. אבל לפני זה-
תעצמו את העיניים תסתכלו פנימה… הכל כבר שם. Built In מה שנקרא. בלי איפור וקרמים אנחנו יפים בנשמה שלנו…
ואגב, אתם מוזמנים שוב לקרוא על חמשת ה R של צריכה נכונה:
א. להפחית במקור (reduce)  הקטנת החומר בו אנו משתמשים עוד לפני הפיכתו לפסולת, כגון  –צמצום כמות האריזות על כל מוצר. 
ב. להשתמש שוב (reuse )  החברה הצרכנית דוגלת בשיטת "השתמש וזרוק". שיטה זו, לא רק שהיא מעבירה מסר לא חינוכי , הרי שהיא גם מייצרת כמויות אדירות של זבל , כאשר מוצר ששימש אותנו חצי שעה מתקיים כזבל מאות שנים אחרינו. לפיכך עלינו לחזור לשימוש רב פעמי כגון שימוש חוזר בשקיות סופר, אי שימוש בכלים חד פעמיים ושימוש יצירתי בחפצים ואביזרים שכבר יש לנו.  
ג. לתקן (repair ) להימנע מהפיכת מוצר לפסולת – ללמוד מלאכות בסיסיות של תיקון ושיפוץ, במקום להשליך דברים לפח או להזדקק לבעל מקצוע. 
ד. למחזר (recycle ) – הפיכת מוצר קיים לחומר הגלם ממנו נוצר ויצירת מוצר אחר. למשל ספסלי הרחוב עשויים מבקבוקי הפלסטיק שאנו זורקים אל כלובי  המיחזור. 
ה. לסרב לצרוך (refuse ) 
 אנחנו חיים במדינה צרכנית, בה אנשים קונים, לא לפי צורכיהם , אלא לפי האופנה התרבות וכו', כאשר הם מושפעים מפרסומות גלויות וסמויות הנמצאות בכל מקום. באם כל אחד יקנה באמת מה שהוא צריך, כמויות הפסולת יצומצמו באופן ניכר. 
theme by teslathemes