תמי והנמלים

נשמע כמו שם של להקת אינדי מהקריות…לא?

לפני הכל וידוי קטן- יש לי חיבה אוטומטית לכל ה"תמיות" באשר הן כי ככה קראו לי בילדות…
התמי הזו שאני מחבבת הפעם היא תמי צרי, אשה רבת פעלים עם גוון ירוק וניחוח קומפוסט טרי… על מה שהיא עושה תקצר היריעה מלהלל ולשבח… עבורי היא אייקון תרבותי וקונטרה לכל מה שנחשב מיינסטרים.
כבוד הוא לי להכיר אותה ואף להשוויץ ולספר שהיא למדה אצלי יוגה…
לפני כחודשיים תמי עזבה את הבית האקולוגי שלה בת"א ועברה לחיות ביער הפיות בבית אורן.
לפני כשבועיים באנו ליער לבקר אותה בבית ההפוך והמיוחד שלה. אני אוהבת את המפגשים הללו עם אנשים שחיים איזושהיא אידיאולוגיה שגם אני מאמינה בה (ביקורת על תרבות הצריכה, מחזור, אקולוגיה ותזונה אורגנית) אבל לוקחים את זה שבע צעדים יותר ממני. האמת היא שליד תמי אני מרגישה כמו איזה פרחה מהקריות… עם הלק בבהונות והפוני המסודר שלי… אבל אני מתה על הקצוות האלו (לא של הפוני..) של אנשים אשר מותחים את האידיאולוגיה שלהם עד הקצה. השיעור שלי מהמפגש הזה עם תמי היה בעניין שמציק לי מאד בשבועות האחרונים: נמלים. לא נמל חיפה או נמל אשדוד. נמלים קטנות שהשתלטו לי על המטבח ועל השירותים/מקלחת. בד"כ אין לי בעיה עם החיות בבית שלי: ג'וקים, עכבישים, צפרדעים קטנות, חשופיות ועוד.. את כולם אוספת ביד ומוציאה יפה החוצה. אני לא נגעלת או מפחדת וחיה עם כולם בשלום, בכל זאת בית קרקע במושב… אבל הנמלים האלו הגיעו במאסות, הן בכל מקום, לא משנה כמה אשטוף ואנקה. שנייה אני משאירה צלחת אבטיח וכבר הן שם חוגגות חופשי על הבר.
אז נשברתי. החלטתי לקנות ספריי עם מספרים ושם מפחיד ולעשות להן מקלחת כימית… בדרך לבית אורן קניתי את הספריי המדובר ונסעתי לי לנופש. במקרה (או שלא…) ראיתי אצל תמי ארגזים רבים של תמרים אורגניים אשר מחכים לאיסוף. על הארגזים טיילו בנחת נמלים רבות. הסבתי את תשומת ליבה של תמי לעניין. תמי לא התרגשה בכלל. "עושים פווו והן עפות מהתמרים" או "אני משרה במים וזה יורד" או  " גם אלו שהזמינו את התמרים לא ממש מתרגשים מזה…" אלו היו התגובות שלה. התפתלתי באי נעימות והעברתי נושא. בדקתי עם עצמי באותו יום מה באמת, אבל באמת מפריע לי בנמלים? הרי הבית מלא חרקים, אני אף פעם לא מרססת, לא בצ'אנדרה ולא בבית והנה פתאום יש לי ספריי קטלני ברכב. רגע לפני הפתרון הסופי שתוכנן לנמלים נפל לי האסימון.
מפריע לי מה יגידו.
מוזר, אה? הבנתי שמפריע לי שאיזה דודה או סבתא או חברה או אפילו העוזרת שמידי פעם מוזמנת, יראו את הנמלים ויחשבו שהבית שלי מלוכלך… ברגע שהבנתי מאיפה זה בא כבר שחררתי, עכשיו אם זה ממש מפריע אז אני רק נושמת עמוק, מעבירה ליטוף אוהב על שובל הנמלים ושוטפת ידיים… חצי דקה אחרי הן חוזרות, עם תגבור. אבל אני כבר לא שם. המשכתי הלאה. שיעור קטן בלשחרר… תודה תמי!!!
theme by teslathemes