No Milk Today

מי שעוקב אחר הבלוג שלי יודע- טלוויזיה אצלי מחוץ לתחום כבר 17 שנים. הפעמים הבודדות בהן חיפשתי להתחבר למסך בוהק היו בנפילת התאומים, בטבח ברמאללה וכשגלעד שליט השתחרר… הסקרנות האנושית והרצון לראות תמונות שברו את הרגלי הניתוק שלי.

לפני כשבועיים היה באזז רציני בפייסבוק סביב כתבת תחקיר של כולבוטק על מפעל הבשר "אדום אדום" של תנובה. לפנים משורת הדין העדין שלי פתחתי מחשב וצפיתי און ליין בכתבה. בתזמון הכי גרוע מבחינתו בדיוק נכנס הביתה בן זוגי היקר, אוהב, אחרי יום ארוך של עבודה/ילדים ונסיעות. הבית שלנו בגודל של קופסת נעליים מידה 42 כך שלא היה לו לאן לברוח, רפי גינת בקולו המוכיח ישב לו ישר בתוך קערת המרק שהגשתי לו…
צפיתי בתכנית די משועממת עם הרגשה של "נו, כבר ראיתי הכל… תגיעו כבר לסוף". החומרים הללו עיצבו ובנו אותי עוד מגיל 16 אז שמעתי לראשונה את סולן להקת הסמיתס' בוכה בשירו Meat is Murder ובקריאת הספר ששינה את חיי "טבח החפים מפשע" של הנס רוש. מאז עברו עליי שנים רבות של צמחונות ונגיעות חזקות בטבעונות. היום מצאתי את נוסחת הקסם שעובדת לי- 98% טבעונות… אבל זה כבר לפוסט אחר. מבטיחה לפרט…
אז חיכיתי לסוף של התכנית, לפאנץ ליין. ישב באולפן מנכ"ל "אדום אדום" מופתע ומזועזע ממה שקורה אצלו במפעל, מבטיח כי כבר מיום ראשון הקרוב הכל ישתנה… כל משפט שני שלו כלל את צמד המילים "בשר איכותי" ואני לא הבנתי בכלל איך נותנים לו עוד במה להמשיך לפמפם לעם כי הבשר שלהם הוא איכותי… כיביתי מאוכזבת. אבל במחשבה נוספת מה חשבתי לעצמי? הרי הטלוויזיה היא מעוז המיינסטרים השמרני. פשוט עשו נו נו נו לתנובה, תנובה ביקשו סליחה מהעם, אופס לא שמנו לב ומיד נפטר עובדים ושבוע הבא העם כבר לא יזכור את המבט של עיני העגל הנידון למוות.
אבל אז עברו להם כשבועיים והאתר הזה אשר כל כולו מוקדש לתנובה ומעלליה כבר הספיק לעלות לאוויר ויש איזה תחושה חגיגית שהצמחונות מתחילה לדגדג את קצה המזלג של המיינסטרים ואולי החזון כי צמחונים שכמונו כבר לא יהיו עוף מוזר אינו רחוק מהגשמה… מכיוון שהפייסבוק וקבוצות הטבעונים שאני חברה בהן מלאים בתגובות לכתבה של כולבוטק לא אכביר במילים, הכל כבר נכתב. במיוחד אהבתי את תגובתו של עמית נויפלד באתר המשובח slow. לכל אוכלי הבשר- ממליצה לנסות לאמץ את הרעיון שלו לגבי "יום שני בשרי"… וגם- כנסו לראות את התגובה החכמה של אושרי כהן .
מה שכן נראה לי נכון להזכיר לעצמנו זו העובדה שתעשיית החלב אכזרית לא פחות מתעשיית הבשר. הפרות כיום הן לא חיות בשר ודם, הן מוצר אשר נע על פס ייצור. במקום 20 שנות קיום וחיים כמו שהטבע נתן להן הן חיות רק חמש שנות מדף… יש להן תאריך תפוגה. אולי רק אם נראה ממש בעיניים שלנו את רמת הסבל של פרות ברפת אז נתעשת על מה שנכנס לנו לפה:
shabat 065
את הפרה הזו צילמתי ברפת אשר נמצאת באזור השרון. טעות בדרך הובילה אותי לשם. הפרה היתה שקועה בבוץ וצואה עם כובד עטינים אדיר אשר מנע ממנה לעמוד, כשכבר הצליחה לעמוד מיד נפלה לתוך בוץ וצואה. וזו לא תמונה שמצאתי באינטרנט, זו תמונה שראיתי במו עיניי… זו פרה אשר נותנת לנו חלב רווי סבל ולי אישית לא בא להכניס את זה לגוף שלי ואת זה בטח לא מראים במרכז המבקרים של תנובה… ועכשיו, עדיין רוצים חלב עם הקפה?
לסיום שיר ישן ומתוק No Milk Today לגבי הוא רלוונטי גם לאתמול וגם למחר…
theme by teslathemes