השנה שהיתה לי

אז מה היה לי השנה שהפך אותה לכה משמעותית עבורי?
להלן סיכומים, הכתרות, סיסמאות והבטחות כמיטב המסורת של עיתוני החג…

לידה
הכי מתבקש שאספר על הלידה שלי את סול, בדיוק היום לפני שבעה חודשים.
הלידה השנייה בחיי היתה קלה ומהירה (הכל יחסי, כן) וברגע הראשון שהחזקתי את סול נעלמו כל הפחדים והחששות שהיו בדבר חוסר חיבור רגשי וכו'. פחדים שליוו אותי כל ההריון.
אני פה לספר על לידה אחרת.
לידה אשר נכנסה לה בקלות לפנתיאון החוויות המשמעותיות של חיי, כמו החתונה שלי וכמו שתי הלידות שהיו לי. ולא הגזמתי.
זו למעשה היתה לידה אשר נכחתי בה.
חברה טובה ביקשה שאלווה אותה בלידה וכמובן שהסכמתי. היתה זו חוויה מיוחדת להיות שם מהצד, לתמוך לחזק ולעזור.
מעטות הפעמים בחיי שהרגשתי שאני ממש טובה במה שאני עושה, או שהרגשתי גאווה ושאני בעלת ערך ממשי לאדם אחר. לא שחצנות, פשוט ידיעה שאני במיטבי ברגע נתון. וכך הרגשתי בלידה הזו.
שאני בשיאי, שאני נותנת את כל כולי ויש לי עוד הרבה מה לתת.
הופתעתי ממגוון הרגשות שעלו לי בלידה: סקרנות, מתח, פחד, שמחה וחיבור מיוחד לתינוקת הבריאה שהגיעה לעולם. אך הדבר שהכי מלווה אותי מאז זו תחושת חוסר האונים והכעס אל מול העובדה שרוב הנשים בחברה שלנו יולדות ללא ליווי ותמיכה.
אחרי הלידה הזו שאלתי את חמותי ואת אמא שלי על הלידות שלהן.
שיא התמיכה היה שהבעל הוריד אותן בכניסה לבית החולים, או חיכה במסדרון.
לא מתוך אטימות, פשוט כי ככה זה היה פעם. על המילה "דולה" הן בכלל לא שמעו עד השנים האחרונות.
אין לי מושג עדיין לאן לנווט את החוויה הזו בחיי אבל אין בי ספק שזה עוד ילווה אותי הלאה ואיכשהוא מתישהוא אעמיק בנושא.

 
 
הלימודים אצל שי אור
כל שבוע ביום חמישי בעשר בבוקר שי אור היה לוקח את התוף הגדול שלו ומתיישב. בלי דיבורים ובלי בקשה מפורשת, בדרכו שלו היה קורא לנו לבוא להצטרף אליו. 
לתת את הכל דרך הקול.
כמו ה OM שאיתו פותחים שיעור יוגה, אצל שי היינו פורקים את ליבנו לפעמים שעה שלמה בקולות וצלילים שלא ידענו שקיימים בתוכנו. ורק אז, אחרי סשיין ארוך, היינו פוקחים עיניים
פוגשים עיניים 
ומתחילים את היום
בסוף היום הייתי חוזרת הביתה חסרת כוח לחלוטין (הייתי בהריון מתחילת הלימודים ובאמצע השנה גם ילדתי…) אבל מלאה ב"משהו" שלא ידעתי להגדירו. ה"משהו" הזה היה ממלא אותי לסופ"ש ולאט לאט דועך עד שהיה מגיע שוב יום חמישי.
כשנפגשתי עם שי לא מזמן על מנת לשוחח על שנה שנייה הוא שאל אותי למה אני רוצה שנה שנייה. אמרתי לו על ה"משהו" הזה שעמו הייתי חוזרת מהלימודים. היתה בי יותר חמלה, סבלנות, שקט, אהבה הקשבה
כל המצרכים שקיימים בחיי אבל לא מתוחזקים באופן קבוע. הלימודים חיזקו בי את כל אלו.
שי ביקש ממני לבוא לשנה הבאה לא כ"צרכנית" של ה"משהו" אלא כ"יצרנית" שלו
הסכמתי, הרגשתי שיש בי הכוח להתחיל להעניק ממני לעולם ולא רק דרך יוגה
לצערי לא הצלחתי מבחינה טכנית להמשיך עם שי לשנה השנייה ואני מחכה לראות מה עוד אוכל ללמוד מהמהפכן השקט הזה ששמו שי אור.
אז ברוח עיתוני יום שישי ונניח שהייתי איזה דמות ציבורית מעניינת והיו שואלים את דעתי… אז "ספר השנה" שלי הוא "הורות כמעשה ניסים" של שי אור. מומלץ לכל אדם, לא רק להורים…
 
 

ארבע שנות נישואין 

לפני כחודש הגיעה אליי בקשה מורכבת להצעת מחיר עבור השוקולד הטבעוני שלי, מדובר היה בהכנת כמות רצינית של שוקולד וחלוקה שלו בארבעה מוקדים שונים בתל אביב, משהו שלא עשיתי אף פעם וממש לא הולם את השוקולד המפונק שלי שחייב קירור ואף פעם לא שלחתי אותו עם שליח.

לקחתי על עצמי את ההתחייבות הזו כי ידעתי שכל עוד אוהב (בעלי היקר) בתמונה אצליח שהכל יגיע יפה ובזמן, ושעליי רק "לתפור" את הפרטים והוא יעזור לי בביצוע.

וכך היה.

ה 9/9 לפני החג היה זה שהיה כולו חום וחול ובקושי אפשר היה לנשום נסענו לעיר הגדולה עם מצב רוח טוב ותינוק רגוע, איפשהוא באזור נתניה פתאום נפל לאוהב האסימון שהתאריך הזה ממש מצלצל מוכר…

ב 9/9/11 התחתנו ובעצם אנחנו חוגגים ארבע שנות נישואין בחלוקה של שוקולד בעיר

כמו תמיד עם אוהב סתם יום של חול (ואובך וחום…) הפך לחג וסיימנו אותו בארוחת צהריים רומנטית על בר בתל אביב עם תינוק שעדיין היה רגוע ושמח.
וזו רק אפיזודה אחת קטנה של חיים שלמים עם אדם שהוא השראה עבורי לשקט, אמונה, אהבה, אורך רוח, נשימה, חיפוש אחר משמעות בכל דבר.
אני קוראת שוב את השורה האחרונה ונוכחת לגלות שיצאה לי פה רשימה מכובדת של מילים אשר בקלות יכולות להיתפס כססמאות ניו אייג'יות ריקות מתוכן, אבל אצל אוהב זה לא כך. הוא באמת הדבר עצמו ולא שום ניסיון להיות משהו אחר. ועל כך אני מאושרת בו ומודה כל יום על המפגש המיוחד שלנו.
ואם היו שואלים אותי אז "איש השנה" שלי זה אוהב שכטר… (-:

    

זהו לפעם
לימודים, שוקולד, אהבה ולידה
זו השנה שהיתה לי ואני מאחלת לעצמי שאצליח בשנה הקרובה לשמר ולהעמיק את מה שכבר יש לי
את הוראה היוגה
את ההורות שלי
את האהבה המיוחדת לאיש המיוחד שלי
אני גם מאחלת לכולנו שנה של משמעות ועונג 
באהבה
תמר
 
והנה כמה הודעות על מה שקורה איתי כאן ועכשיו:

יוגה
 
אני עדיין מלמדת במרכז צ'אנדרה יוגה בימי ראשון ב 11:00 וכן גם בבית שלי בגבעת עדה, במרפסת הפתוחה לשדות… בימים שלישי ושישי ב 8:30 בבוקר. יש מקום ואתם מוזמנים להצטרף בשמחה
מכירת יד שנייה, והפעם גם ספרי יוגה

חבר יקר עם לב רחב תרם למכירתומה שלי ספרי יוגה רבים ואשמח מאד אם הם ימכרו והכסף גם הוא יעבור לתרומה… הנה לינק ובו פירוט של כל הספרים אשר מחירם יהיה ממש סימלי

שוקולד
המפעל הקטן והביתי שלי ממשיך לעבוד גם אחרי החגים… זה יותר מאתגר לשמור את השוקולד קר אבל אפשרי.
רוב ההזמנות הן כבר פרטיות ואישיות וככה אני מדייקת את גודל הפרלין, הטעם והכמות וגם את המחיר לפי הצרכים שלכם. אז כדאי ליצור עימי קשר כדי לשמוע עוד על השוקולד הטבעוני שלי…
   
תודה למיטל סולומון הצלמת המוכשרת שעושה פלאים עם הפרלינים שלי…

כריות לעיניים

לבקשת תלמידות התחלתי להכין כריות רוגע לעיניים.
הכרית מלאה בכל טוב ובעיקר קמומיל ולבנדר מרגיע, מוזמנים להזמין אחת או לרכוש מהכריות שכבר יש.
מחיר כרית הוא 40 ש"ח

20150812_224427

 
נתראה בניוזלטר הבא
באהבה
תמר
theme by teslathemes