ה WAZE שלי ואני יצאנו לדרך…

לפני 20 שנה נסעתי לראשונה בחיי לחו"ל. כיאה לי הלכתי על כל הקופה:

הכי רחוק (אוסטרליה)

הכי לבד (שנה לגמרי לבד)

הכי סגפני (לישון ולאכול רק ברכב שקניתי)

ככה חלמתי וכך היה. מה שזכור לי ממש חזק מהמסע הזה זה הניווט. ניווטתי את דרכי לבד מסביב לכל היבשת. אני לא זוכרת מה ואיך היה חוש ההתמצאות שלי לפני המסע אבל אני בהחלט זוכרת את חווית הידיעה שלי כל הזמן איפה אני ביחס למפה.

הרבה היבטים של המסע הזה עיצבו את חיי אבל הקשר שנוצר לי עם המפות שלי היה קשר מיוחד: הן היו תלויות על התקרה של הרכב והיו לי כשמיים פרוסים בלילות של פחד ולבד (להזכירכם, זה היה עידן פרה-היסטורי כשהאינטרנט רק התחיל) ובגלל שהיה לי זמן אינסופי עם עצמי והמפות היו מחולקות חינם לתיירים אז צברתי לי שם אוסף מרשים:

מפה עם סימון המסלול שאני עושה

מפה עם סימונים איפה ישנתי

מפה עם ספירת הימים מרגע שהגעתי

מפות של ערים עם סימון של סניפי הדואר הראשיים שעליי להגיע אליהם כדי לאסוף חבילה מהארץ

ועוד ועוד מפות. את כולן שמרתי היטב ביראת כבוד בניילון עבה. אהבתי אותן והן אותי.

בתום שנה חזרתי לארץ בשלום מלאה בחוויות ומלאה בכלל (לנהוג ולנשנש זה החיים!)

20 שנה עברו מאז והיום אני מבינה שאת שורשי ההתנגדות שלי ל- WAZEהתחלתי לטפח אי שם בערבות אוסטרליה.

מי שמכיר אותי יודע שבאופן כללי יש לי קטע עם טכנולוגיה אבל WAZE ספציפית הוא מבחינתי המבצר האחרון של איבוד השליטה שלי על חיי.

אני יודעת שקיים פוטנציאל "נוחות" גדול באפליקציות הללו, אבל מבחינתי הן רק לוקחות ממני את השליטה, במסווה של "נוחות". לא, תודה, אני לא מחכה להן.

במעט שניסיתי את ה WAZE הרגשתי ממש לא בנוח. הייתי לא רגועה ובהחלט לא התמסרתי לקול הנשי שמייעץ לי בכוונתו הטובה "בעוד 800 מטרים פנה ימינה".

WAZE הוא סימבול בעיני למשהו אחר, גדול יותר. הנה כמה מהמחשבות שלי על האפליקציה הגאונית הזו:

ראשית כל, ה WAZE רלוונטי לחיינו כי הוא גם נותן לנו את המפה עצמה וגם לוקח אותנו בדרך המהירה ביותר. שניים במחיר אחד.

אם קראתם את הפתיח שלי אז אפשר לנחש שאת המפה כולה אני אוהבת לראות מבעוד מועד ולא תוך כדי נסיעה.

אז זו השיטה שלי:
לפני נסיעה חדשה אני פותחת מפה במחשב בבית, רואה בגדול מה הכיוון ואז בעודי בבית אני מדליקה את ה WAZE ועושה צילום מסך על "סיפור הדרך".

לרוב אני אצלם רק את המסלול שאותו אני לא מכירה, עד לרמת הרחובות הכי קטנים ומכיוון שאני מכירה את כבישי הארץ הראשיים אז כל שנותר לי זה לנווט ברחובות הקטנים.

והאמת, זה מדליק אותי לנווט ככה ולראות איך שמות של רחובות בצילום מסך שלי קורמים עור וגידים והופכים לממש.
וזה עובד לי, אני מצליחה להגיע ליעדים חדשים בשקט, בלי ההנחיות המציקות שלו.
אני גם מאמינה שזה מפעיל לי את המוח ושומר עליו ערני בעוד שה WAZE הופך אותי לפסיבית בתהליך.
גם חישובים מסוימים אני מעדיפה לעשות על נייר ורק אח"כ לבדוק את עצמי במחשבון.

אם תשאלו את האקס שלי אז הוא מיד יגיד "נו טוב, מורה ליוגה, פריקית של שליטה!" אז אולי זה חלק מההסבר אבל לא כולו.

שנית, אין ספק, ה WAZE עוזר לנו להגיע מהר ממקום למקום.

אז אני אכתוב פה משהו שעשוי להכעיס ולקומם כי איך אני מעיזה בכלל אבל עבורי להגיע מהר זה לא כל הסיפור…

אם ישנו כביש שאני מכירה ורגילה אליו אז אעדיף לנסוע בו ולא בכביש חדש שאני לא מכירה, רק בשביל לחסוך 5 או 10 דקות. כי הנוחות והנחת של מערכת העצבים שלי חשובות לי יותר מלחסוך 10 דקות.

הנה דוגמא טרייה: לא מזמן ישבתי לי בפקק היסטרי בכביש החוף, לפרקים הייתי על מצב P ובמעט שנסעתי זה היה 20 קמ"ש.

שעתיים ראשונות האזנתי לאהובי אסף אבידן והייתי נינוחה ורגועה. עד שפתאום נכנס בי שד המהירות וההאצה (הייתי באיחור של שעה וחצי לקורס יוגה חדש) אז הדלקתי את החבר העוזר

והוא כמובן חיפש רק לחסוך לי זמן ולכן המליץ לי לרדת מהפקק הרגוע והאיטי ולהיכנס לנתניה כי זה יחסוך לי 15 דק'.

הקשבתי לו.
ובשנייה שירדתי מכביש החוף ונכנסתי לרחובות העיר כבר הצטערתי כי הרגשתי כמה מתח נכנס לי לגוף. מלא רמזורים, ילדים, מעברי חצייה, ואופס תאונה קטנה…

והנה עיכוב של 20 דק'.

הייתי גרידית, רציתי לחסוך זמן וקיבלתי גם מנות גדושות של סטרס בגוף וגם איחור גדול יותר.

בשביל מצבים כאלו המציאו את המשפט הגאוני it's better the devil you know . אז לי אישית היה עדיף להישאר בפקק המוכר והאהוב…

שלישית, בטבע המולד שלי (מה שנקרא ברפואה הודית – דושהאני טיפוס פיטה-קאפה. משמע זריזה, תקתקנית, ערנית וחדה (לא אציין פה מה הצד השני של המטבע…)

ולכן, וזו בעצם תמצית כל היחס שלי לטכנולוגיה, אני מנסה לתרגל האטה בכל היבט בחיי (והאמת היא שלרוב אני נכשלת, אבל לפחות מנסה…)

מה גם שאני מאד לא אוהבת למהר כשאני אוחזת בידיים שלי את הדבר שהכי מפחיד אותי למות ממנו – ההגה.

היה וכל מה שכתבתי למעלה לא עזר לי אז תמיד תמיד אפשר לעצור מישהו לשאול, אני עושה זאת לפעמים וזוכה להרמות גבה אבל מיד אח"כ מגיע חיוך ושמחה לעזור, כמו פעם, כשתיקשרנו… אז הנה עוד תירוץ לצאת מהמסך ולפגוש עיניים

לסיום, הנה משהו שכתב מילן קונדרה בספרו "ההנאה שבאיטיות":

מדוע נעלמה ההנאה שבאיטיות?
היכן אותם הולכי בטל מימים עברו?
היכן הם אותם גיבורים משוטטים של שירי העם, אותם בטלנים שנדדו לאיטם מטחנת רוח אחת לרעותה ולנו תחת כיפת השמים?
האם נעלמו יחד עם שבילי הכפרים, יחד עם הדשא וקרחות היער, יחד עם הטבע?

האינטרנט מלא בחומר קריאה על האטה, טכנולוגיה ואנחנו בתוך כל זה, הנה כמה מההמלצות שלי:

האתר SLOW תמיד כשיש לי זמן אני שם…

מאמר ב"הארץ" על טכנולוגיה והשימוש החכם בה

מאמר ב"הארץ" על שעמום

 

תודה שקראתם עד כה. והנה כמה הודעות על מה שקורה במחוזותיי בימים אלו:

ב-27/1 בואו לעכל את זה:  סדנת יוגה ואיורוודה בנושא עיכול 

גם אתם חיים עם מערכת עיכול שלא מתפקדת בצורה אופטימלית? גזים, נפיחות, כאבי בטן אחרי כל דבר שאוכלים, עצירות, שלשולים, מעי רגיז, רגיש ועצבני, טחורים שבאים והולכים. אפשר לחיות ככה חיים שלמים, לסבול, להדחיק, להתעלם. אבל ממש לא חייבים! בואו ללמוד איך לשמור על מערכת עיכול בריאה וחזקה.

גליה עזרן ואני חוזרות לעיר עם סדנת העיכול שלנו. מוזמנים לקרוא עוד בלינק  סדנת יוגה ואיורוודה בנושא עיכול

ב- 1/3 סופ"ש OJAS בתובל עם גליה ותמר

 OJAS  זו תמצית החיוניות, הוויטאליות וה well    being של כל אחד מאיתנו
ולאורך סופ"ש ארוך נחזק ונעיר את המתנה הזו שקיבלנו, נעצור הכל, נכבה טלפונים וננוח ממחויבויות ומטלות.
ואז יתפנה מקום שקט להתבונן, ללמוד, לתרגל, ללכת בשקט, לבהות. ולהרכיב את הפאזל מחדש. מוזמנים לקרוא עוד בלינק סופ"ש OJAS בתובל עם גליה ותמר

 ב 2/2 אקיים שוב מכירת תרומה של בגדי חורף למעו מקלט נשים בחדרה

עד כה נתרמו 34,000 ש"ח למקומות רבים, מוזמנות להיכנס  ללינק ולקרוא

            

תודה שקראתם

מוזמנים להגיב במייל חוזר 

באהבה רבה

תמר
ॐ ॐ ॐ ॐ ॐ ॐ ॐ ॐ ॐ ॐ ॐ ॐ ॐ ॐ ॐ ॐ ॐ ॐ ॐ ॐ ॐ ॐ ॐ ॐ ॐ ॐ ॐ ॐ ॐ ॐ ॐ ॐ ॐ ॐ ॐ 

 

 

theme by teslathemes