קחו הפסקה, תישענו לאחור ונשנשו אגוזים. יש לי סיפור עם סוף טוב…
לא מזמן התקלקלה לי המדפסת/פקס/סורק במשרד.
מדובר במכשיר מגושם במקצת אשר תופס לנו מדף שלם ומי שהיה אצלנו יודע שמדף שלם זה מצרך מבוקש במשרד הקטן שלנו… התחלתי לרחרח מסביב מה עושים עם מדפסת מקולקלת ונחשפתי לעולם שלם של צרכנות אשר נשענת על תרבות החד פעמי: כמעט כל מי ששאלתי אותו מה עושים עם המדפסת ענה לי שלא כדאי לי להשקיע בבדיקה כי מכשיר חדש עולה פחות מהתיקון…
נזכרתי איך אי שם בילדות שלי היינו הבית הראשון בשכונה אשר היה בו מכשיר ווידאו. זה היה מכשיר גדול ומגושם עם כפתורים ענקיים ובכל פעם שהקלטת יצאה מהמכשיר היה רעש חורק ומכני, וזה כשהיא עבדה חלק. כך שאי אפשר היה לקום בלילה לצפות בסרט בלי להעיר את כל הבית…
אחת לשנה בערך המכשיר היה שובק חיים וכולנו בבית היינו בלחץ איך בדיוק נקליט "שושלת" או "בני היל" ונצפה בזה כשבא לנו??? למזלנו אבא שלי היה ועדיין קוסם שיודע לתקן כל דבר. לאבא שלי מתקשרים כשמכונת הכביסה מתקלקלת, כשהאוטו שובק חיים, כשצריך לתלות אהיל או לבנות קיר (!!!) "לאבא שלי יש סולם" זה לא רק שיר ילדים חביב. זו מציאות שלתוכה גדלתי… למזלי.
אז כשהווידאו היה מתקלקל אבא היה מניח אותו על שולחן הניתוחים, מפרק אותו לגורמים ומנסה את מזלו. כמובן שהוא גם היה ומאיים בקול רועם שלא נתקרב כי אם יאבד איזה בורג או גומייה אז "הלך עלינו"…
שיא הריגוש היה כשאבא היה מחבר את הווידאו מחדש. יעבוד או לא יעבוד? בפעמים הבודדות שאבא שלי לא הצליח לתקן משהו חשמלי בבית אז היינו בלב כבד שולחים את המכשיר לטכנאי. תמיד היה קיים החשש שמא הטכנאי המדופלם ימציא איזה בעיה בומבסטית ומחיר מופקע ולעולם לא נדע אם עבד עלינו או שאכן היתה בעיה. אבל את רוב התקלות אבא שלי היה פותר לבד… לאבא שלי יש יותר מסולם. יש לו ידי זהב…
את המדפסת לא הבאתי לאבא שלי לתיקון. תלמיד יקר אשר יש לו עסק אשר נותן שירותי מיחשוב הציע לי לנסוע עם המפלצת הגדולה הזו לאזה"ת בחולון ושם יבדקו לי אותה ללא תשלום. מסביב המשיכו להפציר בי לא לטרוח עם הבדיקה ולהיפתר מהמדפסת מפלצת הזו… משהו בי לא התחבר לקלות שבה מנפנפים ככה מוצרי חשמל והתעקשתי לערוך למכשיר בדיקות מקיפות… נסעתי לשם. בבדיקה עצמה שארכה זמן רב הרגשתי קצת כמו גבר שמחכה מחוץ לחדר הלידה… מציצה מעבר לכתף של הטכנאי, מנסה לקרוא את שפת גופו והבעות פניו, מחכה למוצא פיו כאילו מינימום מדובר ברופא מנתח ואחותי הקטנה מונחת שם…
אחרי שהוא סיים להחדיר למדפסת כל מיני מכשירים, דפים, כבלים ועוד עינויים ואז לנקות אותה מכל הכיוונים הוא חיבר הכל מחדש, תקע בחשמל ועשה טסט.
אופס. זה לא עבד… בצער רב כבר התחלתי לחשוב איפה יש פח מחזור לכזו מפלצת גדולה אך להפתעתי הטכנאי לא ויתר, עשה עוד סבב בדיקה ושוב אותו סיפור. מסרבת לעבוד. כבר הרגשתי לא נעים מכל העניין וביקשתי להתקפל משם, בכל זאת עשו לי טובה… אבל שוב המזל האיר לי פנים כי נפלתי על טכנאי מיוחד שנשאב בקלות לקטע אישי של אגו מול המדפסת ולא ויתר. הוא ניסה שוב ושוב ובבדיקה החמישית הוא פשוט הפך אותה וניער אותה היטב…
אופס. זה לא עבד… בצער רב כבר התחלתי לחשוב איפה יש פח מחזור לכזו מפלצת גדולה אך להפתעתי הטכנאי לא ויתר, עשה עוד סבב בדיקה ושוב אותו סיפור. מסרבת לעבוד. כבר הרגשתי לא נעים מכל העניין וביקשתי להתקפל משם, בכל זאת עשו לי טובה… אבל שוב המזל האיר לי פנים כי נפלתי על טכנאי מיוחד שנשאב בקלות לקטע אישי של אגו מול המדפסת ולא ויתר. הוא ניסה שוב ושוב ובבדיקה החמישית הוא פשוט הפך אותה וניער אותה היטב…
כמה מביך היה לגלות שברי ענק של אגוזי מלך ואגוזי ברזיל נופלים מהמדפסת בכמויות… מיד כולם התחילו להסתלבט עליי שבטח המזכירה שלי רואה משחקי כדורגל ומפצחת גרעינים בזמן העבודה… לא נעים היה להודות מול כולם שם שאני זו הטוחנת. ביס מתמר מג'הול עסיסי ומיד אגוז לפה זה מה שמחזיק אותי ברגעי הרעב במשרד. רגע, אם התמרים היו נופלים לשם אז היה יוצא לי אחלה ממרח חרוסת!!
במעבדה הם סיפרו לי על כך שכיום מייצרים רק מדפסות "חד פעמיות" שאף אחד לא טורח לתקן, כי ב 399 ש"ח קונים חדשה…
לא יודעת מה אתם חושבים בעניין, אבל בשבילי 399 ש"ח זה כסף… אבל לא רק עניין הכסף פה חורה לי.
עניין הערך שלנו לחפצים ישנים ולקלות של החלפת הישן בחדש הפך להיות בחזקת "לדפוק ולזרוק"… כשאני שומעת את הילדה שלי בת שלוש אומרת לי על כל דבר שהיא הורסת בבית "אז תקני חדש" אני מתחלחלת ולא מבינה מאיפה זה בא לה. רק השבוע היא מעכה באצבעות שלה שבלול חי וכשהסבתי את תשומת ליבה לכך שהוא מת היא מיד ענתה לי "אז תקני חדש"…
עניין הערך שלנו לחפצים ישנים ולקלות של החלפת הישן בחדש הפך להיות בחזקת "לדפוק ולזרוק"… כשאני שומעת את הילדה שלי בת שלוש אומרת לי על כל דבר שהיא הורסת בבית "אז תקני חדש" אני מתחלחלת ולא מבינה מאיפה זה בא לה. רק השבוע היא מעכה באצבעות שלה שבלול חי וכשהסבתי את תשומת ליבה לכך שהוא מת היא מיד ענתה לי "אז תקני חדש"…
שמחתי מאד לחזור למשרד עם המדפסת בריאה ושלמה, הבטחתי לדוקטור כי אכסה אותה היטב כדי שהמזכירה שטוחנת אגוזים לא תקלקל לי אותה שוב.
הסאגה הקצרה הזו הזכירה לי שוב את חמשת ה R של תרבות הצריכה יודעת שכבר כתבתי עליהם באינספור הזדמנויות, אבל תמיד טוב להיזכר:
1. Refuse סירוב לרכוש חדש, סירוב לרכוש עוד, סירוב ללכת עם הזרם, סירוב להיות עבד של תרבות הצריכה…
2. Reduce הפחתת מוצרי הצריכה. לבדוק מה באמת אני צריכה…
3. Reuse שימוש חוזר או שימוש אחר במוצר שנדמה שאבד עליו הקלח…
4. Repair תיקון. אם אין לכם בסביבה אבא עם סולם כמו שאני התברכתי אז שווה לשאול מסביב, בדיוק כפי שאני עשיתי וככה זכיתי לבדיקה חינם!
5. Recycle מיחזור. אני לא באמת הולכת לפרט עוד על הסעיף הזה…
בהצלחה!!!