IMG_0041

סוטרה אחת בשבוע

תלמידים וקוראים יקרים

נמסטה!

לפני כעשור הכרתי לראשונה את הטקסט המכונן של היוגה "היוגה סוטרה של פאטאנג'לי" ועל אף ההנאה הגדולה מהקריאה בסוטרות, הרגשתי כי אני זקוקה לקריאה נוספת שתפתח את הסוטרות (הפסוקים) לעוד כיווני מחשבה, כי שלי לא הספיקו לי…

וכך הגעתי לפרשנותו של יוגי רמהקרישנננדה אשר אהבתי לחזור אליה שוב ושוב כשהרוח שרתה עליי.

בעמוד הזה אכתוב, בכל שבוע על סוטרה אחת מתוך היוגה סוטרה מתוך ספרו של רמהקרישנננדה.

ולפני כן, מהי היוגה סוטרה ומיהו פאטאנג'לי?

לא הרבה פרטים ידועים על פאטאנג'לי מלבד שחי כ 200 שנה לפני ספירת הנוצרים, הגישה המזרחית אינה שמה דגש רב על פרטים ביוגרפיים של הרישים הקדומים. לפרטים על עברו אין כלל משמעות אלא רק למסר הנצחי שהוא מעביר.

הוא נחשב לאבי היוגה למרות שלא הוא שגילה או המציא אותה וגם אינו הראשון שכתב או דיבר עליה. הוא פשוט הבהיר את השיטה למען האנושות ובמשך השנים טקסט זה נשמר ונחשב לקלאסי ביותר. הטקסט נכתב בסנסקריט אשר מכונה גם "דיוי ואק" –  שפת האלים. הפירוש המילולי של המילה סנסקריט הוא "עשוי היטב" "מדוייק".

בתרגום המילולי סוטרה משמע חוט

הכוונה היא שסוטרה מחברת יחד מחשבות רבות ומאגדות אותן באופן הרמוני.

כל סוטרה היא פסוק קצר ומתומצת היטב אשר תכונתו הבולטת היא העובדה שמעביר הרבה ידע במעט מילים. וזו גדולתו של מהארישי (רואה גדול) כמו פאטאנג'לי. במילים מעטות מסוגל להראות לאחרים את מה שהוא התנסה בו.

כדי להסביר דבר אשר לא ראית תידרש למילים רבות, טיעונים ותיאוריות. רישי הוא אדם של ידיעה. ההבדל בין ידע לידיעה הוא רק הבדל של כיוון:

בידע אתה ניגש להכרה ומנסה ליצור בה גירוי על מנת להעלות מתוכה מחשבות, אך בידיעה הכל כבר נמצא בתוכך ואתה רק מוציא כלפי חוץ.

הנה תיאור יפה אשר ממחיש מהו מהארישי:

אם ייכנס אינטלקטואל לגינה הוא יחקור את סוגי הפרחים ומשך צמיחתם

אם ייכנס אמן לגינה הוא יכתוב שיר או יצייר את הפרחים.

צלם יצלם את הפרחים מכיוונים וזוויות רבות.

אספן פרפרים ילכוד כמה מהם לאחסן אצלו.

אך כאשר נשמה של מיסטיקן נכנסת אל הגן ישנה דממה.

הוא פשוט עומד ומתמלא ביופי. שותה את היופי, ואל תוך היופי הוא נעלם.

וכבר אין מי שמתבונן ביופי.

אפילו לא יופי אשר מתבוניים בו.

רק היופי לבדו נותר.

למידה מהנה

תמר

 

סוטרה 1.1 אטהא יוגאנוסאסנם – עכשיו היוגה מועברת
היוגה מתרחשת עכשיו כפי שהחיים מתרחשים עכשיו ולא בעבר הגדוש בזיכרונות ונוסטלגיה ולא בעתיד עם הציפיות והדימיונות. עבר ועתיד הם אשליה של התודעה. העבר כבר ידוע והעתיד מרגיע ולכן ההווה מהווה אתגר לחיות בו.

להיות כאן ועכשיו ולא שם ואז, או שם ומחר… זו מטרת היוגה.

ומהי היוגה בסוטרה הזו? איחוד אשר מחייב גם הינתקות. כלומר היוגה נרחבת מאד ולמעשה היא מהותה של כל דרך רוחנית שכן היא איחוד אשר נעשה בכל היבט של חיי האדם: ברגש, באינטלקט, בעשייה ובהכרה. ובו בזמן היא גם דורשת פרדה מכל מה שאני מזהה כאני.

ומה הכוונה במילה "אנוסאסנם"? פירוש מילולי זה הסבר, הבהרה, העברה.

פאטאנג'לי אינו מנכס לעצמו את הידע וכותב "לפי דעתי" או "הגעתי למסקנה ש…"
הוא רק מציג את היוגה בצניעות.
למאסטר כמוהו אין צורך להציג את היוגה כהמצאה פרטית שלו, היוגה היא יוגה. היא יהלום אשר נחשף ע"י החכמים הקדומים.

סוטרה 1.2 יוגס צ'יטה וריטי נירודהה- יוגה היא עצירת התפקוד המחשבתי/תנודות התודעה
ע"מ להבין סוטרה זו עלינו להבין מהי ההכרה:
ההכרה מורכבת מכמה תיפקודים:
מאנאס– התפקוד אשר קולט דברים, מתפקד כמעין ראדר
בודהי– ההכרה האינטלקואלית, היכולת לבחון
צ'יטה– "מחסן" התנסויות העבר (בראג'ה יוגה מתייחסים אל צ'יטה כאל ההכרה כולה)
אהנקארה- שורש ההכרה כולו. האגו. אך לא כמנו התפיסה המערבית של אגו (הנובע מדפוסים בלתי משתנים של אניסטינקטים, תפישות ומנגננונים מכניים בהכרתו של הילד)

הסבר למושגים הללו:
המאנאס מתבונן בעולם החיצון, קולט אובייקט מסוים ומביאו פנימה.
את האובייקט מקבל הבודהי, האינטלקט, אשר בוחן אותו.
ניתוחיו של הבודהי מתבצעים בשיתוף עם הצ'יטה וכל התנסויות העבר קובעות את טיבעו של האובייקט המסוים הזה.
כאשר מגיע הבודהי למסקנה הוא מעבירה אל האהנקארה, האגו, אשר קובע את יחסו לחפץ – "זה שלי", אני אוהב" וכו'.

תהליך זה מתרחש בכל רגע במהירות עצומה עד כי אין אנו מסוגלים להתבונן בו.

המילה "וריטי" פירושה גל (ובהקשר הזה גל מחשבתי), רטט, תנודה של תודעה.
המילה "נירודהא" פירושה עצירה של הוריטים.

למעשה פאטאנג'לי אומר בסוטרה הזו: אם אתה חפץ בחופש אמיתי אל תחפשו בעולם התופעות, השמות והצורות. חפש אותו בתוכך בכך שתחדל להזדהות עם ההכרה שהיא המקור לעבדות.

ואדם עשוי לשאול "איך עושים את זה?" מילים אלו קשורות לעשייה, ולא לאי עשייה. ולחשוב זוהי עשייה. לא לחשוב זו אי עשייה. ואי עשייה לא לומדים… גם לא מלמדים…

מה שבאמת מפריע לנו ומהווה מכשול זה לא ההכרה, גם לא תנועותיה של ההכרה אלא הזדהותנו עם אותה תנועתיות.

סוטרה 1.3 טאדה דראשטוהו סורופה ושטהאנם- אז שוהה המתבונן בטבעו האמיתי

(שימו לב כי "אז" מתקשר לסוטרה הקודמת, יוגה היא השקטת תנודות התודעה)
כאשר אתה מתבונן בביתך ואומר "הבית שלי" אתה מבין באופן טבעי שאתה אינך הבית, מכיוון שהמילה "שלי" יוצרת מרחק בינך ובין החפץ. באותו האופן ניתן לומר זאת גם על "היד שלי" "הגוף שלי" "ההכרה שלי" "הרוח שלי" "הנשמה שלי"…

בין כל אלו קיים גורם אחד אשר איננו יכולים לומר עליו "שלי" והוא "אני" הרואה הכל כמושא. זהו המתבונן.

אתה אינך הגוף הזה. גוף זה משתנה בכל רגע.
אתה אינך הרגשות המשתנים, המחשבות המשתנות.

אולם קיים עקרון בלתי משתנה אחד אשר מסוגל להבחין ברצף השינויים.
עיקרון זה הוא אתה.

מאותו "אני" נובעים מחשבות ורגשות. "אני" הוא בעצם מקור כל חוקי הטבע, אך ה"אני" מזדהה איתם וחושב שהוא אותם מחשבות או רגשות… ולכן כאשר היוגה מתרחשת אז העצמי שוהה ונח ונוכחותו.

כל עוד אתה עסוק בחוויות המדיטציה, באורות, בקולות, באנרגיות או בצ'אקרות אתה עדיין ברמה של הזדהות עם החוויות שעוברות עלייך. התנסות רוחנית ממשית מתחילה ברגע שהאדם מזדהה לא עם החוויות אלא עם זה אשר חווה אותן.

כשאר הגישה כלפי מה שאינו אמיתי בך היא גישה של "לעקור" לנקות" לשלוט" זוהי גישה של מאמץ, של עוינות. מכיוון שכאשר אתה מתבונן במשהו אזי בטוח כי אינך אותו אובייקט התבוננות. ולכן אין מה להרחיקו ממך.

ולכן מספיקה ההתבוננות כדי להיווכח כי הכל בסדר, הכל ראוי וטוב מלבד הגישה שלך…

הדרך הרוחנית האמיתית היא אי מאמץ. אי פעולה. אינך צריך לעשות דבר על מנת להיות העצמי.
אותה מחשבה "אני" היא בסך הכל נקודת אחיזה. כשהמתבונן שוהה בטבעו האמיתי, הוא שוהה בלא כלום, ללא שום נקודת אחיזה.

סוטרה 1.4 וריטי סארופים איטרטרה – בזמנים אחרים מזדהה העצמי עם פעילות מחשבתו.

יש לקרוא סוטרה זו כהמשך של הסוטרה הקודמת, בזמנים אשר בהם אדם אינו מצליח להתעלות מעבר לתנודות התודעה הוא מזדהה עם שלוש מידות הטבע (נקראות "גונות") החומרי השולט בהכרה: 
טאמאס- האדם מגלה עצלנות וחוסר עניין
ראג'ס- אדם מתמלא להיטות, כעס ואלימות
סאטווה- האדם מתמלא בהירות, עדינות ואיזון
להסבר מפורט על שלושת מצבים אלו כנסו לקריאת מאמר בנושא 

ברם, היוגי מתעלה מעבר לשלוש תכונות אלו.

בספר הבהגווד גיטה מוסבר יפה על התעלות מעבר לשלושת הגונות:
ארג'ונה שואל: "הו אלי, מהם סימניו של זה אשר נמצא מעבר לשלוש גונות הללו? מהי התנהגותו?"
הריבון עונה:" כאשר ההארה, הצמידות או האשליה מופיעות הוא אינו דוחה אותן וגם אינו מתאווה אליהן בהעדרן.
זה אשר מיושב כשווה נפש ואינו מופרע ע"י הגונות, זה אשר יודע שהגונות לבדן הן הפועלות, הנשאר יציב ללא תנועה, זה אשר בשבילו שווה העונג לכאב, וממוקד הוא בעצמי, זה שיחסו שווה לרגב אדמה, לזהב או לאבן, זה שהן הרצוי והן הבלתי רצוי שווים בשבילו, והוא נותר איתן בגנאי ובשבחים, זה אשר עבורו כבוד וקלון שווים הם, זה ששווה ביחסו לכל צד, אוהד או יריב, זה שפורש מכל מאמץ, עליו נאמר שהתעלה מעבר לגונות".

הזדהותנו עם הוריטים, גלי המחשבה, היא שגורמת לנו סבל וכאב. כאשר מופיע וריטי של דיכאון למשל ואנו מזדהים עימו אנו למעשה מחזקים את קיומו… אי אפשר להיות יוגי אמיתי כל עוד אדם אינו מסוגל להתבונן בוריטים כנפרדים ממנו. אדם יכול לברוח לחופשה בכל מקום בעולם או להתבודד במערה בהימליה, אולם אם הוא עדיין מזדהה עם הכרתו- אין זה משנה במאום את מצבו.

קיימים חמישה מצבים (או חמש רמות שונות) לפעילות ההכרה והם:
1. מודהא mudha – הכרה רדומה הנמצאת בשליטתה של הטאמס. מצב אופייני של אדם שאך נעור משנת לילה: עיניו פקוחות, גופו הגשמי נוכח אולם עדיין קיימת בו תרדמה מסוימת. כאשר ההכרה נמצאת ברמה כזו היא מאופיינת בשינה, אשליה, פחד ועצלות.
2. קשיפטה kashipeta – הכרה מפוזרת אשר מדלגת מדבר למשנהו: מחטא לצדק, מאלימות לשלווה וכו'. במצב זה ההכרה נשלטת ע"י הראג'ס ומאופיינת בכאב, דאגות, הפכפכות ופעולות אנוכיות.
3. ויקשיפטה vikshipeta – הכרה מפוזרת בחלקה. במצב זה האדם נמשך לצמיחה והתפתחות אולם מיד עם הופעת המכשול הראשון מידרדרת שוב ההכרה למצביה הנמוכים. מצב זה הוא שילוב של ראג'ס וסאטווה והוא מאופיין בשמחה, להיטות ותכונות טובות.
4. אקאגרטה ekagerata – הכרה ממוקדת, במצב זה אפשר להגיע ליכולת אבחנה (vivka) אשר תוביל לראייה אינטואטיבית (keheyati) ההכרה נשלטת ע"י סאטווה טהורה וגוברת בה האי היצמדות.
5. נירודהא nirodhaa – במצב זה היוגי תופס עצמו כשונה לחלוטין מתפקודו המחשבתי.

שלושת המצבים הראשונים שייכים לאלו אשר לא מתורגלים ביוגה. השניים האחרונים ניתן לכנותם כמצבי יוגה.

מכאן אנו מבינים שבעצם התנהגות אדם בצורה זו או אחרת אינה נובעת מהחלטה שלו אלא מאותה אנרגיה- סאטוה, ראג'ס או טאמאס- העוברת דרך הכרתו ברגע נתון. לכן אי אפשר לומר על אדם שהוא טוב או רע.
אל לך להיאבק עם ההכרה או המעשים אלא לנסות לייצר בהכרה מצב של סאטווה.
כל עוד אדם מזדהה עם ההכרה הוא מזדהה עם העולם. בתהליך של היוגה אתה מתבונן.
התבונן בכיסא ותדע שאינך כיסא
התבונן בגוף ותדע שאינך גוף
התבונן במחשבות ותדע שאינך מחשבות…

סוטרה 1.5 וריטיהא פמצ'טיהא קלישטה אקלישטאהא. קיימים חמישה סוגים של גלי מחשבה, חלקם מכאיבים וחלקם לא. 

בסוטרה זו מסביר פאטאנג'לי כי בכדי להתעלות מעבר לתפקוד המחשבתי אין צורך להתעסק באלפי המחשבות, הוא מסווגם לחמישה סוגים, ומיד יבוא פירוט שלהם. אפשר לחלקם לאנוכיים ובלתי אנוכיים, אין שום פסול מהנאה אך אם ישנה היצמדות אנוכית למקור ההנאה אז יבוא סבל.

סוטרה 1.6 פרמאנה ויפרייה ויקלפה נידרה סמריטיהא. חמשת הסוגים הם: ידע נכון, ידע מוטעה, אשליה מילולית, שינה וזיכרון.

סוגי הויריטים הללו יוסרו בהמשך, הווריטי ה"חיובי" היחיד פה הוא ידע נכון.

סוטרה 1.7 פרטיקשאנומאנאגמאהא פרמרנאני. התנסות ישירה, היקש הגיוני ועדות מהימנה – אלו הם מרכיבי הידע הנכון

בסוטרה זו מעביר פאטאנג'לי שיטה מדעית ביותר לדעת מהו "ידע נכון" ע"י קיום של שלושה תנאים:
1. פרטיקשה – התנסות ישירה או התנסות חושית. על פי היוגה התפיסה החושית לבדה אינה מספיקה כדי שידע ייחשב נכון משום שקיימים אינספור דברים שאנו לא יכולים לתפוש בעזרת החושים אך מודעים לקיומם ומאידך ישנם דברים אשר אינך תופש באמצעות החושים אך הם קיימים, כמו היכולת לראות גדלים מסויימים או לשמוע צלילים בתדר נמוך או גבוה מידי. כדי שידע יהיה נכון נדרש תנאי נוסף:
2. אנומאנה – היקש הגיוני. זהו המאמץ המחשבתי אשר באמצעותו אנו מסוגלים להגיע למסקנה מסוימת, רואים עשן ומקישים שישנה אש. רואים אדם צוחק ומסיקים שהוא שמח כרגע.
3. אגמה – עדות מהימנה. המאמץ המחשבתי שלנו להכיר או לדעת משהו באמצעות עדות של אדם מוסמך לדבר המסויים הזה. ופה מתייחס רמהקרישנננדה לשושלת מורים של היוגה שיש ללמוד מהם, הם שכבר עברו את הדרך ויודעים מניסיון אישי את שביליה.

סוטרה 1.8 ויפרייו מיטהיאג'נאנם אטדרופה פרטישטהם. ידע מוטעה הוא זה הנובע מתפישה כוזבת את צורתו האמיתית של האובייקט

ידע מוטעה הוא וריטי אשר נובע מהתנסות שאינה מתאימה לטבעו של הדבר שמתנסים בו. לדוגמא: אדם הולך בחשכה ורואה לפניו חבל אך תופס אותו כנחש. במציאות קיים חבל ולא נחש, אך עבור אותו אדם הוא ממשי.
ידע מוטעה עשוי לנבוע מפגם בחושים (סמים וכו) אך גם מהתערבות של האגו: אדם רואה את שנוח לו לראות ומתעלם ממה שלא מעוניין לראות. אינך מתנסה במציאות כי אם בפרשנות שלך למציאות. האגו הוא פרשנות בינונית למציאות…